חייה של אמנדה- פרק 3

"אני אוהב אותך." אמר לי ליאם.
"גם אני אוהבת אותך." אמרתי לו וחייכתי.
"אני אוהב אותך." אמר לי ראיין.
"גם אני אוהבת אותך." אמרתי לו וחייכתי.
"אמנדה! אני שונאת אותך!" אנה צעקה עליי.
"גם אני שונאת אותך." אמרתי לה וחייכתי.
"אמנדה?" שמעתי קול.
"אמנדה! תתעוררי." אמר אותו הקול.
"מה?" מלמלתי.
"אמנדה! תתעוררי!" אמר אותו הקול.
פקחתי את עיניי.
ראיתי את לרין מולי, צורחת עליי שאני אקום.
"אני קמה, אני קמה." מלמלתי וקמתי מהמיטה.
צכרונות מהחלום הציפו אותי.
למה לעזאזל חלמתי שראיין אומר לי שהוא אוהב אותי? ואני גם אמרתי לו שאני אוהבת אותו!
וגם ליאם….
אוחחח.. אני מעדיפה לשכוח מהחלום הזה.

ירדתי למטה וראיתי את כולם אוכלים ארוחת בוקר באותו שולחן.
"היי." אמרתי לכולם.
"שבי לאכול." אמרה דודתי.
"אני לא רעבה…אני הולכת לטייל. ביי." אמרתי ויצאתי מהבית במהירות.
זה כיף שיש לך ים ליד הבית.
בבית הקודם שלי לא היה לי ים בעיר בכלל.
הייתי בים פעם בשנה.
ועכשיו אני אנצל את ההזדמנות הזאת להיות כל יום בים.
ישבתי על החוף והסתכלתי על הגלים ששטפו את החוף.
"אפשר לשבת פה?" שמעתי קול מאחור.
"ליאם?" ניחשתי.
"אממ.. לא." הניחוש שלי לא היה מוצלח.
זה היה ראיין.
"היי ראיין." אמרתי מבואסת.
"למה את מבואסת?" שאל באי הבנה.
"מעולם לא אהבתי אותך, אתה יודע." הסברתי.
"אווץ'." צחק.
"אווץ' לך." מלמלתי.
"אז מה קורה?" שאל.
"היה טוב.." עניתי "..עד שהגעת" ביאסתי אותו
"למה את מתנהגת אליי ככה? לא עשיתי לך כלום!" הוא התעצבן.
"יש לך קרבה כלשהי לאנה. אני שונאת את אנה. תעשה את החשבון." הייתי אדישה.
"אוחחח.. אני רק מנסה לדבר איתך…" הוא מלמל והוריד את ראשו למטה.
אני שתקתי.
הוא שתק.
וככה עברו 10 דקות.
"טוב, דבר על משהו אם אתה כבר כאן." החלטתי לשבור שתיקה.
"אמממ.. על מה לדבר?" הוא שאל מיד, כאילו חיכה כבר שאגיד משהו.
"לא יודעת. על החיים." עניתי לו.
"כמה זמן תישארי פה?" שאל.
"לא יודעת…חודש…"
"האאא.. "
"כן…"
"בת כמה את?"
"אני עולה לכיתה י'ב." עניתי, "ואתה?"
"אני סיימתי כבר בית ספר. כאילו…הייתי בכיתה י'ב ועכשיו סיימתי."
"האאא.."
הייתה לנו שיחה 'מרתקת' (לא)
"טוב, זאת שיחה משעממת. אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב- דבר על משהו מ-ע-נ-י-י-ן!" הדגשתי את המילה האחרונה.
"למה אני? תמצאי *את* משהו לדבר עליו." הוא החליט לא להקשיב לי.
"ועכשיו אתה עוד יותר מרגיז אותי!" הרמתי את קולי.
"את חושבת שאני מפחד ממך? שאני מפחד שתתרגזי? פחחח.. את לא מפחידה אותי." הוא חייך בלגלוג.
"אמנדה?" שמעתי קול מאחור.
ראיתי את ליאם נייט.
"ליאם!" קמתי בחיוך.
"היי." אמר וחייך חיוך מקסים.
"אתה ליאם נייט?" שאל ראיין.
ליאם הנהן.
"זה חבר שלך?" שאל אותי ליאם והסתכל על ראיין.
"מה?? פחחח לא. ממש לא. מה פתאום." אני וראיין אמרנו.
"אוקיי.." אמר וקרץ לי.
"אתם מכירים?" שאל ראיין אותי ואת ליאם.
"אז..מה קורה?" שאלתי את ליאם והתעלמתי מראיין.
"כן, אנחנו מכירים." ליאם בחר לענות לראיין, "והכול טוב." ענה לי.
"באלך ללכת למקום אחר בו לא יפריעו לנו?" שאלתי את ליאם בפלרטוט.
"ומה עם ראיין?" שאל ליאם.
"הוא במילא רצה ללכת עכשיו." שיקרתי.
טוב, לא רציתי שראיין יהרוס לי, וחוץ מזה ראיין בכלל לא קשור.
"טוב." אמר ליאם והלכנו למקום אחר.

-ההמשך יבוא…אם תרצו בכך-