חייה של אמנדה- פרק 2

"אמנדה, מה את עושה פה?" נשמע קול מאחור.
הסתובבתי וראיתי את…………..
אנה.
"הכרתי את חבר שלך." אמרתי לה בחיוך ממזרי, "חומד של בחור."
"באמת?" היא והוא הביטו בי בשוק.
"לא." אמרתי ויצאתי מהחדר.
הלכתי לחדר ממול וראיתי את לרין ואת אמא שלי ודודה שלי.
"זה החדר של לרין, את תשני בחדר של אנה." אמרה דודתי.
"יופי טופי." נאנחתי.
חזרתי לחדר של אנה וראיתי את אנה וראיין מתנשקים.
הנחתי את התיק ברצפה והם מיד הפסיקו.
"לכי מפה, עלוקה!" אמרה אנה במבט מרושע.
לא הוספתי מילה והלכתי.
יצאתי מהבית והלכתי לים.
ישבתי על החוף ושמעתי מוזיקה.
"יו, בת." שמעתי קול מאחור.
הסתובבתי וראיתי בחור עם משקפי שמש וכובע.
נראה שהוא מסתתר ממישהו.
"אה?" לא הבנתי.
"לא משנה." הוא הסתובב לאחור.
"חכה רגע," עצרתי אותו.
הוא הסתובב.
"אתה מוכר לי…" אמרתי, "תוריד את המשקפיים."
"לא..אני לא רוצה…" הוא מלמל.
"למה?"
"ככה."
"טוב…"
"יופי."
הוא המשיך להסתכל עליי.
"מה הקטע ש'ך?" שאלתי אותו ב'ערסיות'.
"טוב, אם את כלכך רוצה אני אוריד את המשקפיים…" הוא נאנח והוריד.
אני מכירה אותו!!! זה…..
זה…………….. ליאם נייט!
הוא הזמר הכי מפורסם בעולם!
"אומיגד.." מלמלתי.
הוא כיסה מיד את העיניים שלו במשקפיים.
"מרוצה?" התעצבן.
"למה אתה כלכך מעוצבן?" שאלתי.
"לא משנה." מלמל.
רציתי להגיד משהו אבל הוא קטע אותי ואמר, "את רוצה חתימה?" חייך חיוך מקסים.
"אמממ.. לא ממש.." עניתי.
"אוקיי…" הוא התיישב.
הסתכלתי עליו מכף רגל ועד ראשו.
"אפשר לשבת פה?" הסתכל עליי במבט מוזר.
"ברור." חייכתי.
"אז.. איך קוראים לך?" שאל וצייר משהו על החול של החוף.
"אמנדה." עניתי.
הסתכלתי מה הוא צייר, הוא צייר לב.
"אתה ממש חמוד." פלטתי.
"תודה." חייך.
"אמנדה! אנחנו חיפשנו אותך בכל מקום!" אנה באה.
היא ממש הייתה מרוגזת.
"ל….ליאם…..נייט..?" היא גמגמה מרוב התרגשות.
היא קפצה עליו וחיבקה אותו.
"זאת בת דודתי." אמרתי לו.
"היי בת דודה של אמנדה." אמר ליאם לאנה.
"אתה מכיר את אמנדה?" היא התפלאה.
הוא הנהן.
"פחחחח, היא סתם סתומה." אמרה לו.
"אני דווקא לא חושב כך.." הוא חייך אליי.
חייכתי לו בחזרה.
"טוב, אנחנו צריכות ללכת, לא?" משכתי באנה.
"שניה." הסתכלה על ליאם, "אפשר חתימה?"
היא עשתה לו עיניי כלב.
"ברור." ענה לה וחתם, "למי לחתום?"
"לי." ענתה.
"כן, ברור. אבל איך קוראים לך?" הסביר וצחק.
"אההה… אנה." אין לה ממש שכל…
חחח.
אז הוא חתם לה ואז הלכנו בחזרה לבית.
"אני לא מאמינה שפגשתי את ליאם נייט!" היא חזרה על אותו משפט שוב ושוב.
"אוחחח…" נאנחתי.
אני מקווה שהיא תשכח מזה מחר.

-ההמשך יבוא…. אם תרצו בכך-