חייה המיוחדים- פרק 6

שמעתי במעורפל את אמא קוראת לי לחזור, אבל המשכתי לרוץ.
הגעתי לפארק והתמוטטתי מתחת לעץ, ממררת בבכי. עצמתי עיניים. למה כל זה מגיע לי?
הרגשתי יד קטנה נוגעת ביד שלי "אלי?" פקחתי עיניים.
זאת הייתה לורל. לורל קטנה ממני בשנה, והיינו החברות הכי טובות, עד לפני שנתיים, כשהיא הייתה צריכה לעבור בית ספר. היא הייתה בין הראשונות שלא היה לה אכפת שאני אוטיסטית.
"לורל…." בכיתי. היא הביטה בי בהפתעה "את מדברת!!"
לאט לאט הבנתי "אני… אני מדברת! אני בריאה!"
לורל חיבקה אותי "אני לא יודעת מה קרה, אבל בנתיים בואי אלי." אמרה.
התחלנו ללכת לכיוון היציאה.
"אלי!" שמעתי צעקה מאחורי. הסתובבתי וראיתי את הארי.
התחלתי לרוץ, אבל הרגשתי את היד שלו נכרכת סביב היד שלי.
הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חזק "את בריאה!" הוא לחש לי.
היה לו ריח כל כך טוב, לא יכולתי לחשוב על כלום. רציתי להישאר ככה לנצח, אבל נזכרתי בלורל שעומדת לידי, ומחכה לי.
"הארי אני….. אני צריכה ללכת." אמרתי במאמץ.
"רק דבר אחרון אחרון" הוא אמר.
ואז הוא לחש לי את זה באוזן. שלוש מילים שגרמו לי לרחף.
"אני אוהב אותך."
הוא נישק אותי .
יום למחרת..