חייה המיוחדים- הקדמה+פרק 1

הקדמה~
אני אוטיסטית. אבל אני מיוחדת.
אני מבינה מה אומרים, אני בנאדם נורמלי, אבל השפתיים שלי נעולות, אני לא מצליחה לדבר. לפעמים, כשאני מנסה לדבר, כל מה שיוצא מהפה שלי זה כמה צלילים
אני מפחדת שאני מגעילה אנשים, רק כי אני אוטיסטית.

~פרק 1~

קמתי בבוקר, אמא כבר עמדה ליד המיטה שלי. רציתי להגיד לה בוקר טוב, אבל הפה שלי סירב להיפתח.
"עוד שבוע יש לך יום הולדת אלי, את תיהי בת 14, את זוכרת?"היא שאלה ברוך.
ברור שאני זוכרת, אני לא מטומטמת. הלכתי להתלבש. לבשתי ג'ינס משופשף וקפוצ'ון. אם הייתם רואים אותי, הייתם רואים ילדה בלונדינית עם עיניים ירוקות, שתקנית וקצת קודרת.
אני לומדת בבית ספר רגיל. כשרצו להכניס אות ל'מוסד לילדים אוטיסטים', ברחתי משם בצרחות.
כל הילדים שם הזילו ריר והעיניים שלהם היו מתות. הם הפחידו אותי בעיקר כי הבנתי שאני כמוהם.
יש לי רק דרך אחת לתקשר עם העולם , והיא כתיבה. בעזרת זה, יש לי חברים, שהבינו שאני בדיוק כמוהם, רק לא מצליחה לדבר. אבל אמא שלי עדיין לא הבינה את זה. היא מגוננת עלי יותר מדי.

הגעתי לבית הספר ו………..