חיוך מזויף – פרק שלישי

בגלל שזה כבר פרק שלישי אני כניראה צריכה לספר על הילד שאני אוהבת…
קוראים לו אופק,הוא פשוט מושלם! ישלו עיניים גדולות חומות דבש, שיער גולש, הוא לא יותר מדי גבוה ולא יותר מדי נמוך הוא באמצע כזה.
אבל אני לא אוהבת אותו רק בזכות המראה שלו,יש לי חולשה לרגישות שלו לחום שלו. הוא כל כך חם. אם הוא אוהב מישהי הוא נותן את כל כולו בשבילה מה שבטוח לא יהיה איתי…
איך התחלתי לאהוב אותו? זה קרה ביום הראשון של כיתה ז'…
נכנסתי לכיתה,ראיתי בנים ערסים כאלה,אבל איתם היה ילד שניראה שונה,לא כמוהם.
הוא היה מוקף בהמון חברים וחייך את החיוך המושלם שלו.
הוא ראה אותי,התקרב אליי אמר לי "נעים להכיר" וצחקק "אני אופק"
"אני אלמוג" מלמלתי,הוא הסתכל עלי ואז על הריצפה ואז עוד פעם עלי ואז עוד פעם על הריצפה.
רציתי להגיד לו משהו אבל שתקתי,הסתכלתי על העיניים שלו באותו הרגע הבנתי שאני רוצה אותו ולא אף אחד אחר. מאותו רגע אני חולמת עליו כל לילה.
אבל אף פעם לא העזתי לספר לו את זה,מסיבה אחת פשוטה.
בגלל הדר,מי זאת הדר אתם שואלים? בדיוק דקה אחרי כל זה נכנסה לכיתה ילדה יפה,שיער בלונדיני מתולתל, עיניים כחולות כמו ים,גומות, נראית כמו בר רפאלי.
אני לא אשקר,היא הילדה הכי יפה שאני מכירה.
כולם נעצו בה עיניים,הבנות נראו מתות מקנאה.
ברור שאופק ישר עזב אותי והלך אליה,ראו בעיניו שהוא נדלק עליה.
רציתי להעלם,זה היה הרגע הכי עצוב בחיי…
אתם כניראה כבר הבנתם שהיא מלכת הכיתה,עד עכשיו הם לא נפרדו ומחר הם חוגגים שנה וחצי ביחד.
בוער לי להרוס להם,אבל אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי אם זה אהבה אמיתית שום דבר לא יהרוס אותה.
אני ילדה מאוד יצירתית,אני אוהבת לצייר.
בשיעור שמשעמם לי אני כותבת את השם שלו בגדול ומקשטת , עושה לבבות.
לפעמים אני מרגישה ילדותית,אולי מפני שאני נראית כמו בכיתה ג' ולא בח'.
כל המחשבה על זה סיחררה אותי,החלטתי לחזור לישון עוד פעם לחלום חלום חסר משמעות על אופק.
כרית של בראץ,לעזאזל! אני כל כך ילדותית…