חטיפה פרק 3
המשכנו לשכב על הדשא, מזיעים ונושמים עמוק…
"אני מצטער…" לחש תוך כדאי שהתנשף…
"על מה?" לחשתי גם.
"לא יודע על זה שהרבצתי לך…"
"שטויות אני זאת שצריכה להצטער…"
"תדעי שעם הייתי במקומך אז.. באמת הייתי מרביץ לכל אחד שאני רואה…" הילד אמר ושנינו התכלנו לצחוק ביחד.
"הינו ביחד הרבה זמן ואני עדיין לא יודעת איך קוראים לך…" צחקתי עם חייוך גדול.
"אני סאם…" חייך אליי "את?" שאל.
"ג'סיקה.. שתדע שאני אוהבת את השם סאם…"
"כן גם אני.."
"שחצן" צחקתי…
"מה עושים עכשיו..?" שאל אותי בפחד.
"אני לא יודעת… מה שאני כן יודעת שאסור לנו לחזור לבתים כי שם הוא על בטוח יחפש"
"טוב אז לאן נלך עכשיו?" שאל בסקרנות. קמתי מהדשא לישבה והתחלתי לחשוב…
"אולי פה?" שאלתי אותו.
"איך פה? אין לנו פה כלום.."
"אז.. נמצא עבודה… ובסוף כול עבודה נישן באיזה צמרים קרובים"
"זה מסובך… אני אחזיר אותך הביתה.. לפני שאת עונה לי! ההורים שלך בטח שמו לב שעבר יום שלם ואת לא חזרת הביתה הם ידעו שקרא לך משהו ואז שנחזיר אותך הם כבר ידאגו לך למשטרה והכול… זה הדרך היחידה ג'סיקה…" סאם אמר והתיישב גם.
"טוב.. אבל מה איתך?"
"אני אכפה אלייך…"
"אתה לא רוצה לחזור הביתה?" שאלתי בעצבות.
"רוצה… אבל אני לא יודע מי ההורים שלי…" סאם אמר וניגב את הדמעות עם המרפק.
"סליחה… אני לא… לא ידעתי…" הנחתי את ידי על הכתף שלו.
"זה בסדר… את לא ידעת…"
"טוב יאללה בוא" קמתי מהדשא.
"לאן?"
"לבית שלי, נספר להורים שלי מה קרא ונדאג לך לפנימיה ששם אני לומדת…" הושטתי לו יד והתחלנו ללכת.
"אני מרגיש שזו תירחה, אני לא רוצה לגרום לך לרע.." לחש.
"ואוו אני שונאת את כול התלונות האלה שאנשים אומרים, מה אכפת לך? עוזרים לך אז תיקח את העזרה…" אמרתי לסאם אבל לא בעצבים…
"סליחה..? נראה לי…" אמר באי ידיע…
"עצרו! עצרו שם!!" שמענו צרחה ויריות לכוונינו. הסתכלנו במהירות לאחד השני בעיינים ולחשנו.
"פיטר קלקר…"
המשך יבוא…
תגובות (4)
וואו מדהיםם
תודה :)
מדהים ! יש לך שגיאות באם ועם. עם =זה יחד כאילו, הלכתי עם רוני החוצה. דברים כאלה.. ויש .. אם-אם אתה תעשה את זה אחזיר לך ..
הבנת? אבל את כותבת מדהים! אני עכשיו קוראת את כול הפרקים שכתבת על החטיפה. אהה וגם את ממהרת קצת.
תודה! אני מקשיבה לתגובתך!