חטופה! פרק 4

"מייק זה חייב להיפסק,עבר פאקינג שבוע והיא לא מוכנה לצאת מהחדר"אמר לי גיימס.
"אתה צודק,אז מה נעשה..הילדה מפחדת מאיתנו פחד מוות"אמרתי. "כן ..מעניין בגלל מי היא פוחדת מאיתנו.."אמר גיימס.
"היי! אני זה שהצעתי לחטוף אותה??"שאלתי בעצבים. "לא,אתה זה שהדביק אותה לקיר והפחיד אותה למוות." אמר כועס. "ראית איך היא צעקה עליי?"התגוננתי.
"מייק אתה כל כך מפונק"אמר גיימס.
"כן,אמרו לי אתה זה פעם.."אמרתי בציניות. "טוב.. יש לי רעיון מה נעשה"אמר גיימס לפתע. והתחיל לספר לי את כל התוכנית הזדונית שלו…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ישבתי בחדר,אני משתגעת,אין לי מה לעשות,אני לא יכולה לצאת מהחדר.זה יראה חולשה!!
האוכל שהיה במיני מקרר כמעט ניגמר. אני חייבת לצאת מהמקום הזה. אם אנני הייתה יודעת איפה אני נימצאת עכשיו היא בטח הייתה מתעלפת,אנני היא הילדה הכי מקובלת בבצפר שלנו,כולם מכירים אותה. היא מעריצה גדול של מייק.
היא מכירה את השירים שלו בעל פה והיא ראתה את כל הסרטים שבהם שיחק.
תמיד קינאתי בה..היא כלכך יפה ומושכת. ואני לעומתה,אוויר!
ניכנסתי להתקלח.לא היה לי מה לעשות.אין לי טלוויזיה או מחשב..רק מיטה גדולה ומרווחת. חלון גדול ויפה יש שתי שידות קטנות בצדי המיטה. יש חדר קטן בתוך החדר עצמו שיש בו שירותים ואמבטיה יפים. החדר שלי יפייפה ומרווח אבל עדיין.להסתגר בו שבוע שלם בלי לצאת זה מוגזם!
סיימתי את המקלחת. אולי אם אני אלך לישון אני אקום ויגלה שהכל היה חלום.
סגרתי את תריסי החלון. כיביתי את האור.וצללתי לתוך המיטה.
לפתע שמעתי רעש.או שדמיינתי?!
עצמתי עיינים,שוב רעש,רעש של מנעול ניפתח. שיט!
שמעתי צעדים הולכים ומתקרבים. מתג האור היה קרוב לראשי.
כל כך פחדתי,אם אלו היו גיימס או מייק הם כבר מזמן היו פותחים את הדלך. אולי אלו פורצים?
הדלקתי את האור במהירות,התרוממתי והגנתי על עצמי עם הכרית. "מי אתם ומה אתם רוצים?" שאלתי במתקיפות.
הצצתי מהכרית. וראיתי את מייק וגיימס. אוחח מה *הם* רוצים?!!
הם הסתכלו אחד על השני הנהנו וקפצו עליי. הם החזיקו בי ככה שלא יכולתי לזוז.
"מה אם עושים?" שאלתי מבוהלת.
"אמה"אמר מייק בהתגרות. הסתכלתי עליו. "תספרי לנו משהו על עצמך" אמר.
"למה שאני אספר לכם משהו על עצמי??"שאלתי בכעס.
"כי..אם לא תספרי לנו משהו על עצמך..את תימצאי את עצמך תקועה ככה כל היום"אמר גיימס מחייך אלי חיוך מתגרה.
הסתכלתי על שנייהם. מייק החזיק בשתי ידיי וגיימס ברגליי. אני ממש לא רוצה להישאר ככה כל היום!!!
"טוב..אני אספר לכם" אמרתי בשקט.
הם עזבו אותי בבת אחת. קפצתי מהמיטה ובאתי לרוץ לעבר הדלת אך גיימס תפס בידי ולא הצלחתי לרוץ.
"אני מבין שאת כן רוצה?"שאל. ומשך אותי לכיוון המיטה.
בינתיים מייק קם מהמיטה ונעל את הדלת.
התיישבתי על המיטה באנחה גדולה "טוב..מה אתם רוצים לדעת?" שאלתי.
"הכל,משפחה,חברים איך הגעת לאותה סמטה…איפה את גרה?" אמר מייק בסקרנות.
"טוב אז.. ההורים שלי מתו בתאונת דרכים כשהייתי בת שנתיים,משם נשלחתי לבית יתומים ששם אני גרה עד היום. אני הולכת לתיכון רגיל שקרוב מאוד לבית יתומים. אני אמ..סוג של בודדה שם. זה תיכון ענק עם מיליוני תלמידים שאיתם אני לא ממש בקשר. כמו ששמתם לב אף אחד לא מחפש אותי..כי..אף אחד בעצם לא שם לב שנעלמתי..תמיד בדרך חזרה לבית היתומים אני עוברת דרך הסמטה הזאת. זה סוג של הרגל" אמרתי בעצב,כמעט בכיתי.אף אחד אף פעם לא התעניין בי. זאת פעם ראשונה שאני באמת מספרת על החיים שלי למישהו. הרכנתי ראשי. לא רציתי שיראו אותי נישברת. אני לא רוצה שיגלו את נקודת הטורפה שלי. שיגלו את חולשתי.
"א..אמה" גיגמגם מייק במבוכה .דבר שהצחיק אותי מאוד. הרמתי אליו את ראשי. והוא המשיך "אל תידאגי,אנחנו נטפל בך. אני יכול לרשום אותך לתיכון הרוב שיש כאן. זה תיכון ממש נחמד. אני וגיימס אומנם לומדים בבית וגם אני שנה הבאה גומר לימודים אבל אם תהיה לך בעיה חברתית אני יכול לבקש מהמורה הפרטי שלי ללמד גם אותך" אמר מנחם.
חייכתי. "תודה אבל לא ניראלי שאני יכולה שוב להתחיל הכל מהתחלה." אמרתי.
"את יכולה פשוט להתחיל לדבר עם כמה ילדים..לנסות להתחבב עלייהם" הציע.
"אני לא כזאת,קשה לי להפתח,אני ניראת מגוחך כשאני לא שלמה אם מה שאני אומרת,לך קל לדבר. אתה מפורסם. אתה אחד שכולם רוצים להיות בחברתו"אמרתי.
"אמה..אני יכול להצטרף איתך לתיכון. ככה אם תרצי קצת חברה..את יכול לקרוא לי." אמר גיימס בחיוך.
"אבל..אתה עוד פחות משנה גומר בצפר" אמרתי בייאוש.
"למעשה..אני בן 17.אני אמור להיות בכיתה יא" אמר.
"אבל..אתה לא לומד עם מייק?"שאלתי מבולבת.
"הוא סוג של גאון,הוא לומד חומר של כיתה יב" אמר מייק.
"אז אני חושב שהבעיה נפתרה,"הכריז גיימס.
"שום דבר לא נפתר.." אמרתי בציחקוק. "מה לא בסדר?" שאל מייק.
"אתה באמת חושב שאני אתן לך לבזבז עליי כסף?" שאלתי בחיוך.