חטופה בטעות – פרק 1

היי,
קוראים לי מריאנלה, אני בת 16 כיתה י',
הורי נטשו אותי בפתח דלת של בית יתומים כשהייתי בת שנה .
בבית היתומים חיים בערך איזה 200 ילדים ככה שלאף אחד לא כל כך אכפת ממני שמה.
אצלנו כל אחד דואג לעצמו לבגדים, כל אחד הולך לעבוד ,מרוויח וקונה
מה שהוא רוצה.
והמראה שלי זה ככה – עיניים בצבע תכלת בהיר , צבע העור שלי לבן/ שזוף ,
ושיער עד אמצע הגב בצבע שטני.
ודבר חשוב ואחרון – אצלנו בבית יתומים מותר לנו להסתובב איפה שאנחנו רוצים אחרי הלימודים
עד שעה 23:00 (שעה אחת – עשרה בלילה) ומי שמאחר אחרי השעה הזאת צפוי לו עונש
חמור ביותר…..

אוקי בואו נפסיק לדבר עליי ועל בית היתומים ונעבור לסיפורינו:
קמתי לבית הספר כמו כל יום רגיל ומשעמם ,וידעתי שכמו בכל יום רגיל
אני אצליח להסתבך באיזה קטטה עם נערים שגדולים ממני או סיבוך עם המורים …
נאנחתי רק מהמחשבה על זה…
לבשתי ז'קט שחור מעור , גופיה לבנה חלקה , סקיני בצבע שחור ואולסטאר בצבע תכלת.
יצאתי לבחוץ ומחכה לאוטובוס שיבוא לאסוף אותי ואת שאר הילדים בתחנה.
(גם יתומים צריכים ללמוד :<)
הגעתי לבית הספר – שעתיים ראשונות היסטוריה ,איזה נאחס… וכמו שחשבתי עוד לא עבר השיעור הראשון וכבר המורה צעק עליי ללכת לחדר המנהל כי התחצפתי
וזרקתי עליו את הכיסא באמצע השיעור…
אחרי שנגמר היום הלכתי אל הסמטה הקבועה שלי מאחורי הבניין הנטוש, המקום שמה מסריח ואני ישבתי על פחי זבל מהגדולים האלה וחשבתי לעצמי למה אני טורחת בכלל?
אני יכולה פשוט להיתאבד ואף אחד לא ישים לב או שלא יהיה לו אכפת…
ואחרי שגמרתי את "החשיבה" היומית שלי קמתי ובאתי לפנות לבית היתומים ,
פתאום משום מקום קפצו עליי שתי נערים נראים בני 18 בערך, וגררו אותי לסמטה סמוכה,
קשרו לי את הידיים ואת הרגליים בחבל כיסו לי את הפה בבד שאני לא אוכל לצרוח.
הם גררו אותי למכונית שלהם , ובמכונית היו עוד שתי בנים במושב האחורי,
נראים גם בני 18 – 19 כזה,
ושמו אותי ככה שאני שוכבת על הברכיים של הבנים שישבו במושב האחורי , ושתיים נוהגים.
אני שכבתי על הברכיים שלהם מפוחדת ממה שהם יעשו לי..
באמצע הנסיעה אחד הבנים שהראש שלי היה על הברכיים שלו קשר לי את העיניים במטפחת
בשביל שאני לא אראה את הדרך. מחשבות רצו במוחי : מה הם יעשו לי? הם ירביצו לי? .
לפני שמצאתי עוד שאלות ויותר חשוב תשובות! אחד הבנים אמר לי: "קומי, יוצאים עכשיו!"
קמתי בלי לראות מה אני עושה, ואחד הבנים סחב אותי על הכתף שלו
ואז אחרי איזה 2 דקות הניח אותי על משהו רך.
אחד הבנים הוריד לי את המטפחות מהעיניים מהפה, ושיחרר לי את הידיים והרגליים.
וראיתי שאני נמצאת בחדר ענק עם מיטה זוגית גדולה, מיני בר, אמבטיה ושירותים צמודים.
ואמר : "ברוכה הבא לביתך החדש." "מה?!" אמרתי בקול עצבני.
"מה ששמעת" החזיר לי בלעג ובחיוך קטן וזדוני על הפנים. "היא מוכנה? אם כן תביא אותה כבר!" נשמע קול מחוץ לחדר , "כן , רק שניה" הוא אמר ולקח אותי (יותר נכון סחב אותי בכוח ) לחדר שהיה בהמשך המסדרון והיה שמה את כל שאר הבנים. בן אחד שהיה סוג של "מנהיג" החבורה שמה אמר לי: "התגעגת אליי? " הוא שאל בנחמדות " כי ממני לא נפרדים !" והשתנה לו הקול לקול עצבני במיוחד.
"סליחה, אני לא מבינה בדיוק על מה אתה מדבר…" אמרתי לו "מזאת אומרת?!" הוא צעק עליי "את לא יודעת על מה אני מדבר?!" הוא הגיב באגרסיביות.. "לא" עניתי לו . הוא התלחשש עם עוד מישהו לא הבנתי על מה בדיוק אבל אחרי שהם התלחששו בא נער אחד ואמר לי : "בואי" ,
"לאן?" שאלתי , "מזה מעניין אותך פתאום?!" והוא סחב אותי עד לחדר שהייתי בו מלכתחילה
ונעל את הדלת: "מה אתה נועל אותי פה?! , תתן לי לצאת או שאני קוראת למשטרה!!"
צעקתי לו אבל הוא כמובן הוא התעלם …
פתאום אחרי חצי שעה נפתחה הדלת וארבעתם נכנסו לחדר ו"המנהיג" אמר לי : "……………….."