חורחה הנכה פרק א

שוקי התבונן במצנם,
הוא ידע שפרוסת הלחם מתחממת לה בפנים,
אך בכל זאת הוא חש דבר שיתכן ואיננו הולך לקרות,
שפרוסת הלחם איננה הולכת לצוץ מן המצנם.
בעבר הרחוק שוקי לקח בחשבון שמקרה שכזה יתכן ויקרה,
והכין את עצמו נפשית לסיטואציה בה הברור מכל והבלתי נמנע יהפך לבלתי אפשרי.
באותם רגעים של התבוננות במצנם שוקי כבר בחן את דרכי המילוט שלו מן הסיטואציה, ואפילו הכין דרכון זר,
שמא יאלץ לברוח מן המדינה בעקבות התקרית המביכה שאולי בהחלט הולכת לקרות.
לאחר שניות בודדות פרוסת הלחם קפצה לה מן המצנם,
ושוקי שהיה בטוח שהוא הולך לברוח החל להפנים שהמקרה הזה נהפך אט אט למקרה רגיל,
ושאין צורך בתכנונים מבעוד מועד לגבי המצב הנוכחי.
הפשיל את שרווליו, ושלח את ידו אל עבר המצנם,
כדי לשלוף את הפרוסה שזה עתה הפציעה אל אויר העולם,
כמו תינוק שנולד מן האפילה,
כמו זרזיר שנבע מן החשיכה,
תפס שוקי בידו את הפרוסה המאוסה,
והחל במלאכת ההנחה על השולחן –
את פרוסתו המפתיעה,
שקילקלה את סודו המשוגע.
מפני ששוקי כבר היה מוכן שפרוסתו לעולם לא תופיע.
שוקי היה מוכן לקבל מציאות חדשה בה פרוסות אינן מופיעות בזמן.
אך הפרוסה הארורה הזאת הרסה את תוכניתו של שוקי,
והופיעה והפציעה במלוא הדרה ותפארתה.
ולא פחות ולא יותר – בדיוק בזמן.
אם היה דבר שאיכזב את שוקי יותר מכל –
זה היה דבר שמופיע בזמן המוכתב לו מראש.
אין דבר ששוקי תיעב יותר מזמנים מדויקים.
כשהיה קובע עם חבר והחבר הקדים או איחר – שוקי היה מאושר.
אך כאשר חבר סורר היה מדייק בזמן הגעתו – שוקי היה מרגיש אי נוחות קיצונית לגבי אותו חבר, ובסופו של דבר היה מנתק עימו את הקשר.
כשמישהו הבטיח משהו לשוקי, אז הוא היה מתלהב ומשתעשע ברעיון שאותו אדם לא יקיים את הבטחתו,
וכשזה עמד בה, היה ניכר מבט מאוכזב משוקי,
כאומר – אם הבטחת כבר, אז מדוע קיימת?
מה פשר נכונותה של הבטחה לעמוד אם לא תיתכן הפרכתה.
זאת היתה תפיסת עולמו של שוקי,
שכל דבר העומד במבחן, מוכרח להיכשל.
כל דבר הנמצא בתהליך, חייב להיגמר.
ודברים שהיו חומקים הצידה ולא היו ניכשלים או ניגמרים –
היו מפתיעים את שוקי ברמה שהיה יכול להיכנס למיטה, לעצום עיניים, ולקוות שיום חדש יגיע מחר, ובו דברים ייכשלו.