חופשיה פרק 10

טוב כמה הודעות…
הפרק הזה מוקדש לספיר ושרית המדהימותת
ואני עוברת לגוף שלישי ולפעמים גוף ראשון ואני אכתוב את השם של הדמות שמספרים עליה עכשיו\
וסליחה שאני לא מעלה פשוט אין לי זמן.
טוב במקום לחפור אני יתחיל לכתובב :)

~ריאן~

הוא ישב בחדר הסגור מביט מהחלון בתקווה שיום יבוא והוא יהיה חופשי. אבל הוא ידע שהסיכויים לכך קלושים, השליט הוא אביו והוא נחוש בדעתו לשמור עליו כאן מסיבה שאינה ידוע לו. עברו ימים מאז אביו קרא לו והוא שמח על כך, הוא שנא את אביו שהיה רוצח. העצב הציף אותו באחת וריאן חנק את הדמעות אינו רוצה לבכות. הוא התחיל לחשוב על משפחתו על הוריו שגידלו אותי כאילו היה שלהם על בת' שהייתה תמיד שם בשבילו ועל ריינה אהובתו. הוא עצם את עיניו מתחיל לנשום לעט מנסה שוב לעצור את הדמעות המאימות לזלוג מעיניו.
"השליט קורא לך" נכנס חייל לחדר תופס בידו. ריאן הלך איתו בשתיקה אינו אומר דבר. הוא הוכנס לחדרו של השליט ועמד שם בשתיקה מול אביו. החייל יצא גם הוא כשהוא קד לשליט וסגר אחריו את הדלת.
"אתה שקט היום" אמר אביו מחייך חיוך מזויף. "יש לי סיבה לדבר?" שאל ריאן קולו אדיש וחסר רגש. "למה אני כאן?" שאל ריאן אחרי שתיקה ארוכה. "כי יש לי כמה דברים להגיד לך אבל קודם שב" ריאן התיישב על הכיסא מול אביו והמשיך לשתוק. "אני מבין שאתה שתקן היום" ניסה אביו להתחכם אבל ריאן נשאר בשלו שותק. "טוב לא משנה," אמר נאנח. "אז ככה הסיבה לכך שאתה כאן זה מפני שאני רוצה שתיהיה היורש שלי" שתיקה. ריאן ניסה להבין אם הוא שמע נכון. "נו?" שאל אביו כשראה ששותק. "אתה מטורף" זה מה שהצליח להגיד. "אבל אין לך החלטה בנושא אם חשבת לסרב" ריאן הרגיש את הכעס מציף אותו. "ברור שאני יכול לסרב אני פשוט לא ישתף פעולה!" צעק על אביו. "נכון אתה יכול אבל לא כדי לך" אמר מחייך חיוך כאילו יודע דבר מה שישנה את דעתו. "למה אתה מתכוון?" שאל ריאן מבולבל וכועס יחדיו. "אני יודע על הרומן שניהלת בדרכך לכאן ואני יודע איפה הנערה ויש לי מרגלים רבים שכך אני יודע איפה היא ולהרות להרוג אותה אז כך אם אתה רוצה שהיא תחייה וכמובן שאתה רוצה כדי לך לשתף פעולה" ריאן הרגיש איך ליבו נופל הוא היה מבוהל ומודאג. "אני מבין שזה כן" אמר אביו מחייך שולח אותו בחזרה אל חדרו הבודד.

~נקודת מבט ריינה~

עברו ימים ואני עדין נלחמת עם המורדים שגיליתי שרובם אנשים נורא נחמדים והם נלחמים בגלל אנשים שאיבדו ודברים דומים. גם אני נלחמת על מישהו שאיבדתי ליתר דיוק על שני אנשים, אימי וריאן.
אחד מהאנשים האלה עוד אוכל להציל. אני נלחמת בחייליו של השליט וזה כמו אימון בשבילי להצלת ריאן.
"ריינה!" קול מוכר הוציא אותי ממחשבות. "כן?" שאלתי את לי. "אני קוראת לך שעה ואת לא שומעת טוב לא משנה בואי יש לי אוכל" הלכתי איתה לחדרה שהיה פשוט והתיישבנו על מיטתה כשהיא לי מושיטה לי לחמניה קטנה ולוקחת עוד אחת לעצמה. שתינו אכלנו בשתיקה וכשגמרנו לי הייתה הראשונה לדבר. "את עדין חושב על הבחור הזה?" שאלה אותי בקול שקט יודעת שהנושא הזה רגיש אצלי. "כן… אבל בגלל זה אני פה כדי להילחם בשבילו" אמרתי מורידה את ראשי.
"אל תדאגי את תמצאי דרך" אמרה מניחה יד על כתפי. "כן אני אמצא" אמרתי לה. "אני אמצא" אמרתי שוב הפעם בשביל עצמי.