חול לבן

תמיד רציתי לדעת, לשאול, איך אנשים עושים את זה
הולכים, חיים, נושמים…
רציתי גם לשאול למה אני לא מצליחה
למה אני לא מצליחה להבריא
למה אני נשארת מאחור
מתה
וכולם בחיים.
אני כבר לא זוכרת מה היה לפני שהגעתי לכאן..
אני מנסה להיזכר
אבל כשאני עוצמת את עיניי אני רואה מסך שחור
וזה קשה
קשה לי להתמודד
קשה לי קשה לי אני לא יכולה קשה לי פה תעזרו לי קשה לי אני משתגעת ה-
לחצן המצוקה מהבהב שוב
האחות נכנסת בריצה עם המבט דואג שלה שוב
אני רוצה לצעוק שתפסיק לדאוג כל הזמן
אבל כשאני פותחת את הפה יוצאות רק יבבות חלושות
אז אני משתתקת
בזמן שהיא מזריקה חומר ורדרד לתוך האינפוזיה שלי
והעולם נהיה חשוך
אני אוהבת שחשוך.
לפעמים אני אוהבת לברוח
להזריק לעצמי את אחד מהחומרים שלהם בזמן שהם לא משגיחים
זה עוזר לי להיזכר
בתקופות שלפני
שהייתי רק ילדה קטנה בהן, משחקת בחול שעל הים
מרימה כוכב ים מיובש וצועקת לאמא לראות
וברקע השמיים כחולים והחוף לבן
והשיער הבלונדיני עף לי על העיניים ואני מאבדת את היכולת לראות
קצת כמו עכשיו.
אבל אני כבר לא בורחת
אני כבר לא יכולה ללכת
לאט לאט אני לא מצליחה לעשות עוד ועוד דברים
כולם עצובים בגלל זה
אבל אותי זה משמח
זה אומר שהסוף מתקרב.

יצא לי לחשוב הרבה בזמן האחרון מה יקרה בסוף
מה אני אעשה
יש שם עוד חושך?
או שאולי אור..?
אנשים נאבקים פה להחזיר אותי לחיים אבל אני נאבקת למות
לראות מה יש אחריי קו הסיום
אני מקווה שיש שם ים
עם שמיים כחולים וחול לבן
וכוכב ים
ואמא.