חדשה בפנימייה- פרק 5 : קרחת מפדחת ושיער כתום לוהט

זו הייתה לילי, צרחתה נשמעה בכל רחבי המקלחות ואני מאמינה שגם בכל רחבי בית הספר.
"מה קורה שם?!" שאלה הסדרנית בכעס.
"השיער שלי!!!" בכתה לילי.
"מה קרה לשיער שלך?" נשמעו קולותיהן המודאגים של הבנות משאר התאים.
אך לפני שלילי השיבה להן נשמעה צעקה נוספת, הרבה יותר חזקה ומהדהדת.
זו הייתה נלי.
"מה קורה כאן?!" צעקה הסדרנית.
סיימתי את ענייני במהירות ויצאתי מהתא.
"מה קורה כאן?!" שאלתי בתדהמה, תמיד הייתי שחקנית מוכשרת.
"קרה משהו לשיער של לילי ונלי." אמרה אחת הבנות שלא ידעתי את שמה.
וכמו תמיד הסדרנית פתחה את הדלת של התאים שלהן ומראה מוזר נגלה לעיניי…
נלי יצאה כששיערה היה צבוע בצבע כתום לוהט וחצי מראשה של לילי היה נטול שיער.
"השיער שלנו!!!" הן געו בבכי.
"מה זה הקונצים האלה?!" גערה בהן "בואו איתי לגברת ניקולסון והביאו איתכן את השמפו שלכן!" היא אמרה והורתה להן ללכת אחריה.
"מסכנות…" התלחששו הבנות "זה השמפו הזה, הוא גרם גם לי לנשירות…" אמרה אחת הבנות.
לאחר דקות ספורות הופיעה המנהלת ניקולסון עם לילי ונלי.
"ידעתי!!!" היא צעקה.
חשבתי שזה הסוף שלי.
"זה השמפו הזה, לא פעם כבר אמרו לי שהוא גורם לנשירת שיער!" היא אמרה בעודה שופכת את בקבוקי השמפו שלהן לאסלה. חייכתי לעצמי, הראיות חוסלו.
"ועכשיו, לכו לארוחת הבוקר!" היא נהמה והלכה.
הלכנו בשתיקה מביכה כל אחת לאולם האוכל שלה.
–
באולם האוכל פגשתי את ריצ'רד שמסתבר שגם הוא יושב איתי באותו השולחן.
"היי," אמרתי לו "מה קורה?"
"מעולה." הוא אמר בעודו משפשף את עיניו.
"עייף?" שאלתי אותו בעודי מסתכלת על ארוחת הבוקר זהה שהוגשה לכל אחד. הארוחה כללה פרוסת לחם שחור וקערה של לפתן שזיפים.
"ארוחת בוקר מגעילה." לחש לי ריצ'רד בעודנו צועדים לשולחן מספר ארבע עשרה.
האוכל היה חסר טעם, ניסיתי לאכול אך לאחר מכן התייאשתי והתחלתי לשחק עם האוכל.
"הפסיקי לשחק באוכל ואכלי בפה סגור!" גער בי אחד המשגיחים.
"תנסי להיראות כמו אחת שטעים לה." לחש לי ריצ'רד לאחר שהמשגיח נעלם מטווח הראיה שלי.
לא עניתי לו, הייתי מרוכזת בבליעת הלפתן הטפל.
לאחר כמה דקות סיימתי את האוכל ויצאתי מהאולם בלי לחכות לריצ'רד שנלחם עם הלפתן.
–
המשך היום עבר כרגיל, הייתי בשיעור ביולוגיה שבמהלכו הייתי עסוקה בבהייה בכיתה ובצחקוק עם אליסון על הפדחת של המורה, שלא שם לב לדיבורים שלנו בזמן השיעור.
בנוסף למדתי צרפתית עם ריצ'רד שחייך אליי שיעור שלם, אכלתי ארוחת צהריים טפלה.
הכל היה כרגיל עד שהגעתי לשיעור אנגלית, השיעור בו נלי ולילי נכנסו לכיתה.
התיישבתי במקומי והוצאתי את הציוד מתיק העור שלו ולפתע הבחנתי בהן.
לילי נכנסה לכיתה עם מטפחת על ראשה כדי להסתיר את מה שמתחולל על ראשה ואחריה גם חברתה נלי, ששיערה הכתום לוהט היה אסוף בגומייה כאילו לא קרה דבר.
התלמידים הביטו בהם בבהלה וזרקו הערות כמו "מה קרה לשיער שלכן" או "האם מישהו העביר ללילי מכסחת דשא על השיער.", הדיבורים האלה היו יכולים להמשך לנצח אילולא המורה נכנסה לכיתה.
היא הייתה אישה שמנה ונמוכה שלבשה חליפה שבקושי נסגרה עליה.
"בוקר טוב." אמרה המורה "אני רואה שיש לנו כמה הפתעות."
"מה שמך?" שאלה אותי המורה.
"קלי ג'ונסון." מלמלתי.
"ברוכה הבאה קלי, מאיפה הגעת אלינו?" היא שאלה.
"מבוסטון." אמרתי.
"הבנתי לפי המבטא שאת לא מכאן." היא אמרה וחייכה אליי "בכל מקרה, אני גברת וודס ואני אהיה המורה שלך לאנגלית השנה." היא אמרה וחייכה אליי.
גברת וודס הביטה בנלי ולילי, היא לא נראתה מופתעת. ניחשתי שסיפרו לה עליהן.
"ובכן, היום נתחיל ללמוד את 'רומאו ויוליה' " היא אמרה והחלה לכתוב על הלוח סיכום.
בעודי כותבת שמתי לב פתק שנחת על מחברתי, פתחתי אותו…