חדשה בפנימייה- פרק 4: מקלפת תפוחי אדמה במרתף.

לא מצאתי את הכותונת, לא את המגבת ולא את בגדיי.
לפתע שמעתי צחקוקים מוכרים והבנתי שהייתי קורבן לתרגיל מלוכלך של נלי ולילי.
ישבתי בתא דקות ספורות עד אשר הסדרנית דפקה על דלתי ואמרה שעליי לפנות את התא באופן מידי.
"לא קיבלתי כותונת!!" אמרתי מתוך התא.
"ברור שקיבלת, הפסיקי לצחוק איתי כי זה לא מצחיק!" היא גערה בי ופתחה את דלת התא.
הובכתי.
"התלבשי מיד!" היא אמרה בזעם.
"אין לי כותנת!!!" אמרתי לה, לא שמתי לב שבאותו הזמן כל הבנות שהיו בחדר ראו אותי ללא בגדיי.
מזווית העין ראיתי את לילי ונלי מצחקקות, זה רק חיזק את הרגשתי שהן אלה שזממו את המזימה.
"זה לא מכובד לעמוד עירומה!" היא גערה בי ונכנסה לתא כדי לחפש את הכותונת.
לאחר מספר דקות היא התייאשה והמשיכה לשאול אותי לאן החבאתי אותה.
"לא החבאתי!!!" צעקת, ידעתי שאני אחטוף על חוסר הכבוד שלי.
"אם כך, תצטרכי לבוא איתי לחדר המנהלת!" היא משכה אותי איתה, כשאני ללא בגדים.
וכך הלכתי בבושת פנים, נגררת על ידי הסדרנית, אנשים הביטו בי והתלחששו ביניהם ואני רק הסמקתי מבושה.
הסדרנית דפקה על דלת העץ הכבדה.
"יבוא!" נשמע קולה של גברת ניקולסון.
נכנסו לחדר, גברת ניקולסון הביטה בי המומה.
"מדוע את עירומה?" היא שאלה אותי בפליאה.
"אלה נלי ולילי!" אמרתי "בזמן שהתרחצתי הן גנבו לי את המגבת, את בגדיי ואת הכותונת!"
"לילי ונלי?!" שאלה המנהלת בזלזול "לא יתכן, שתיהן תלמידות מצטיינות שכל כך ציפו לקבל לחדרן שותפה חדשה."
"אלה הן, אני בטוחה!" התעקשתי.
"האם יש לך הוכחות?!" היא לגלגה.
"הן צחקו עליי, ראיתי הכל!!!" אמרתי לה בזעם ומחיתי מעיניי את הדמעות שהחלו לרדת בניגוד לרצוני.
"אסור לצחוק כאן?!" היא שאלה "מצטערת להגיד לך אבל אלה הוכחות טיפשיות." אמרה בביטחון.
"אני נשבעת לך, הן עשו את זה!" בכיתי.
המנהלת לא קנתה את בכיי והמשיכה להעליב אותי "לעומת זאת את, אמריקאית מפונקת מבוסטון שחושבת שהכל מגיעה לה ומעלילה עלילות על תלמידות מצטיינות!" היא לעגה לי "את מההתחלה נראית לי לא בסדר ועכשיו אני רואה שאת עושה מאיתנו צחוק!" צעקה וסטרה לי "רצת עירומה בבית הספר ולאחר מכן את עוד מעלילה עלילות שווא על תלמידות מצטיינות!"
"היא גם דיברה אליי בחוסר כבוד!" אמרה הסדרנית שעמדה והביטה בנו בחוסר עניין.
"באמת?!" שאלה המנהלת.
"כן…" אמרתי בבושת פנים והשפלתי את מבטי אל הרצפה.
"את חושבת שלא תקבלי על מעשייך הנבזיים עונש?!" היא שאלה בלגלוג.
לא עניתי לה.
"תעני לי, אמריקאית טחונה!" היא אמרה וסתרה לי.
בלעתי את רוקי בעודי סופגת את המכה.
"אז ככה," אמרה המנהלת ברשעות "את לא הולכת לישון, במקום לישון את הולכת למטבח ועושה את המטלות שהטבח יגיד לך, ברור?!" היא אמרה "ועוד משהו," היא חייכה ברשעות "מחר את מתנצלת בפני נלי, לילי והטבחית."
"א…אבל מחר יש לימודים ואני לא אצליח להתרכז." בכיתי.
"סורי מעל פניי, מפונקת!" היא דחפה אותי "ולכי לחדר להתלבש!"
בלי לומר מילה, עליתי לחדרי להתלבש.
במסדרון ראיתי את נלי, היא החזיקה את בגדיי.
"מה קרה לך?!" היא שאלה בלגלוג.
לא עניתי, רק הבטתי בה בזעם.
"בכל מקרה, הנה בגדייך מצאנו אותם בתא שלך." היא אמרה ברשעות, מסרה לי את הבגדים והלכה.
לבשתי את כותונת הלילה שלי וירדתי דומעת למטבח.
"את לקבל עונש?" שאל אותי הטבח שהיה בעל מבטא כבד
"כן." אמרתי בעודי מנגבת את הדמעות.
"עבודה יש לעשות, לא בכי אחרת אני לקחת אותך לגברת ניקולסון!" הוא אמר בכעס.
הוא הוביל אותי לחדר שהיה מלא בתפוחי אדמה, בחדר ישב בחור שעסק גם הוא במלאכת הקילוף בעזרת סכין חדה.
"יש כאן מתאיים של אדמה," הוא אמר "את לשבת על שרפרף, לקלף אותם וכשאת לסיים את לחכות שאני אראה שאין יותר תפוחים של אדמה." הוא אמר, נתן לי את הסכין והלך.
התחלתי בעבודת הקילוף בעזרת סכין אחד, בהתחלה זה היה קל ולאחר מכן התחלתי להיחתך מהסכין החדה וידי זבו דם.
"שלום, איך קוראים לך?" הוא שאל אותי ברגע שהטבח יצא.
בהתחלה התעלמתי את לבסוף החלטתי לענות "קלי, ולך?"
"שון." הוא אמר וגירד מידיו המצולקות פצע שהגליד.
"בהתחלה זה תמיד כואב." אמר הבחור והמשיך במלאכתו.
"אי…" אמרתי ומחיתי את הדם מידי.
"כל הידיים שלי בצלקות," הוא אמר והראה לי את ידיו, הן היו מצולקות ופצועות.
"למה אתה כאן?" שאלתי אותו בעודי נאבקת בתפוחי האדמה.
"את עונש קיבלתי לפני שנתיים, השנה אני אמור לסיים אותו." הוא אמר והמשיך לקלף.
"מה עשית?" שאלתי אותו.
"את לא יודעת מה?" הוא שאל בפליאה.
"אני חדשה כאן, הגעתי מבוסטון."
"מישהו אמר למנהלת שכריס מקס נפצע קשה בגללי," הוא אמר בקול חנוק "וזה לא בגללי, המנהלת לא האמינה לי." הוא אמר ומחה את דמעותיו.
"אני כאן כי נלי ולילי, השותפות לחדר שלי גנבו לי את כותונת הלילה וסיפרתי למנהלת מי עשה את זה והיא לא האמינה לי." אמרתי והמשכתי לקלף את תפוחי האדמה.
"תינקמי בהן, הן חושבת שהכל מגיע להן." הוא מלמל.
"השתגעת?!" כעסתי "אתה רוצה שאקבל עוד עונש?"
"רוצה שאעזור לך?" הוא קרץ לי.
חשבתי על הפנים של נלי ולילי ומיד הסכמתי.
"את רואה את המדף הזה?" הוא אמר והצביע על אחד המדפים הגבוהים.
"כן." אמרתי.
"על המדף הזה יש כמה חומרים שאם הם במקרה מגיעים לשמפו של מישהי הן ישנו לה את צבע השיער או במקרה הגרוע ביותר הוא ינשור." הוא אמר והחל לטפס על הסולם כדי להוריד את החומרים.
"שמרי עליהם היטב ולאחר שתכניסי את החומרים לשמפו זרקי אותם כמה שיותר רחוק." הוא אמר והורה לי להחביא אותם בתוך הכותונת.
לבסוף, בסביבות השעה שתיים עשרה סיימו לקלף את תפוחי האדמה והטבח שחרר אותנו לדרכנו.
"יש בעיה קטנה," אמרתי "השמפו בתוך הארונית שלהן והיא נעולה."
"רואים שאת חדשה," אמר שון "יש שיטה מאוד מוכרת לפתוח ארוניות ולכן לא מומלץ לשמור בה דברים יקרי ערך." הוא אמר "בכל מקרה, קחי סיכה ותכניסי אותה בין הפתח הקטן של הארונית לדלת, תזיזי אותה בכוח והארונית נפתחת." הוא אמר ופנה לדרכו.
הלכתי על קצות האצבעות לחדרי, כשנכנסתי לילי ונלי ישנו ולא נראה שהן הולכות להתעורר.
הוצאתי סיכה שחורה משערי והכנסתי אותה לתוך הארונית של נלי, עשיתי כדבריו של שון והארונית נפתחה בלי בעיות.
הוצאתי את השמפו חסר הריח והוספתי לו מעט מהאקונומיקה.
את אותו הדבר עשיתי גם לשמפו של לילי אך הוספתי חומר לא מוכר.
לאחר מכן סגרתי את הארוניות, ירדתי לחדר האשפה והביוב וזרקתי את הראיות לביוב.
"השכמה, נא להתעורר!" דפיקות הדלת של המשכימים העירו אותי משנתי העמוקה.
"בוקר טוב." מלמלה נלי בקול יבש.
"בוקר טוב גם לך." אמרתי בקול מתקתק.
הבטתי בלילי ונלי מוציאות מהארונית את ציוד הרחצה. "היום תחכה לכן הפתעה מיוחדת." חשבתי בלבי.
כאשר נשרכתי אחרי לילי ונלי למקלחות ביקשתי סליחה על מעשיי האיומים.
"זה בסדר, אנחנו חברות!" הרגיעה אותי לילי בקולה הארסי.
"נכון." אמרה נלי בלגלוג.
עמדנו בתור לכניסה למקלחות, לילי ונלי התעלמו ממני והעדיפו לדבר עם חברותיהן כשהן מצחקקות ומביטות בי.
התעלמתי מהתנהגותן, חיכיתי להפתעה הגדולה.
כאשר הגיע תורי להיכנס לחשה לי הסדרנית שאני על הכוונת שלה, אך במקום להתרגז חייכתי אליה ובירכתי אותה בבוקר טוב.
נכנסתי לתא ודאגתי להשאיר את חפציי ובגדיי על ידי במקום לתלות אותם.
רגע לפני שפתחתי את המים נשמעה צרחה…