חדשה בפנימייה- פרק 3

הפניתי את מבטי וראיתי גבר מגודל, ככל הנראה מורה, מכה ילד קטן וחסר ישע, שנראה כתלמיד כיתה ז'.
"חוצפן קטן!" צעק המורה והצליף בתלמיד בחגורתו.
"א…אני לא ה…תכוונתי." בכה הילד בעודו סופג את המכה.
"כשאומרים לך להכניס את החולצה למכנס ולעמוד בתור בלי לדחוף מתכוונים לזה!!!" רעם המורה וחבט בו.
"אני חושבת שהוא הבין," אמרה גברת ניקולסון שבדיוק עברה באיזור "זה מספיק ג'יימס, תודה." היא אמרה.
המורה, ככלבלב צייתן הפסיק להכות את הילד.
הילד יבב ומחה את דמעותיו, גברת ניקולסון סימנה לו לגשת אליה."
"אז מה הארי," היא אמרה בחיוך מתגרה "זה רק היום הראשון שלך וכבר אתה מצליח לעצבן את אדון רוג'רס?"
"ל..לא התכוונתי." יבב הילד והביט בידו החבולה.
"הפסק לבכות כתינוק!" נבחה גברת ניקולסון.
הילד השתתק.
"אני נותנת לך הזדמנות אחרונה," היא אמרה לו בשקט "הזדמנות אחרונה לפני שאתה חוטף מכות ונשלח בחזרה לשכונת הפשע שבאת ממנה!" היא הרימה את קולה "זה ברור?!"
הילד הנהן בראשו.
"עכשיו לך תעמוד בתור בשקט!" היא הורתה לו. "ומה כולכם מסתכלים? עימדו בתור והתעסקו בעניינכם!!!" היא נבחה ופנתה לדרכה.
עמדתי בתור עד שהגיע תורי.
"שם בבקשה?" שאלה הסדרנית.
"קלי ג'ונסון." אמרתי.
הסדרנית עיינה ברשימתה כמה רגעים עד אשר מצאה את שמי.
"היכנסי." היא אמרה ופתחה את שרשרת הברזל שחסמה את הכניסה לחדר האוכל.
נכנסתי לחדר האוכל ומבטי נתקל באליסון שעמדה בתור, מיהרתי להצטרף אליה.
"ומה בתפריט לארוחת ארבע?" שאלתי אותה בעודי לוקחת מגש כחול מהערימה.
"לחם שחור עם ריבה וכוס תה." היא אמרה.
"באיזו ריבה תבחרי?" שאל אותי הבחור שעמד בעמדת האוכל.
"ריבת משמשים." אמרתי לו.
הבחור הניח בצלחתי את מבוקשי והצטרפתי לשולחן האוכל שכבר היה מלא בתלמידים שזללו את האוכל.
"לנו בביתה ספר לא הייתה ארוחת ארבע," סיפרתי לה תוך כדי לעיסה "היינו אוכלים רק ארוחת צהריים חסרת טעם בבית הספר."
"שקט בבקשה!" אמר המורה התורן שהשגיח שלא יהיו דיבורים סביב השולחן.
המשכתי לבלוס את האוכל ברעבתנות עד אשר סיימתי את כל מה שהיה בצלחת.
"סיימת הכל?" שאל אותי תורך המטבח.
"כן." אמרתי לו ונתתי לו את כלי האוכל ויצאתי מחדר האוכל.
לאחר מכן הלכתי למחסן על מנת להוציא את מזוודתי ולקחת אותה לחדרי.
"שם בבקשה?" שאל האחראי.
"קלי ג'ונסון, הפקדתי כאן מזוודה כחולה." אמרתי לו.
"כנראה שזו המזוודה." הוא אמר והצביע על מזוודתי.
"תודה." אמרתי ולקחתי אותה.
עליתי בקושי רב בגרם המדרגות של בניין מגורים ד', עברתי כל מסדרון ומסדרון עד שסוף סוף הגעתי לחדר המיועד לי, חדר מס' מתאיים ותשע.
"בוודאי השותפות שלי בחדר." אמרתי לעצמי ודפקתי על הדלת.
ילדה גבוהה ורזה עם שיער בהיר שהיה אסוף בגומייה פתחה לי את הדלת.
"שלום." היא אמרה בנימוס.
"שלום, אני השותפה החדשה שלכן." אמרתי לה.
"איך קוראים לך?" היא שאלה.
"קלי ג'ונסון." הצגתי את עצמי. "ולך?"
"לילי סמית'." היא אמרה ופתחה את הדלת לרווחה.
החדר שניגלה לעיניי לא היה גדול, היו בו שלוש מיטות, שתיים מהן חוברו למיטת קומתיים והשלישית מיטת עץ פשוטה, שלוש ארוניות עץ מגולפות עמדו בפינת החדר, על הקיר נתלו שלושה מדפי עץ פשוטים ששניים מהם היו מלאים בספרי קריאה, קונכיות, בובות עץ קטנות ותמונות.
"נלי!" קראה בהירת השיער לחברתה, ילדה נמוכה בעלת שיער כהה ועיניים שחורות שישבה על המיטה התחתונה במיטת הקומתיים וקראה ספר.
"מה קרה?!" היא שאלה ולא הסירה את מבטה מהספר.
"הפסיקי לקרוא," היא אמרה וחטפה ממנה את הספר "זאת קלי, שותפה חדרה לחדר." היא הציגה אותי בפניה.
"נעים להכיר," היא חייכה אליי "נלי מונסון." אמרה וחזרה לעלעל בספרה.
"מאיפה את?" שאלה אותי לילי במבט בוחן.
"בוסטון, ארצות הברית." אמרתי לה.
"המיטה הזאת," שינתה לילי את הנושא והצביעה על מיטת היחיד "זו המיטה שלך."
"את יכולה לסדר את בגדייך ואת ספרייך בארונית הזו," היא אמרה והצביעה על הארונית השמאלית ביותר "והמדף הריק הוא מדף שאת יכולה לשים בו מה שמתחשק לך."
"תודה רבה על ההסבר." הודיתי לה.
"גברת ניקולסון אמרה לי להסביר לך על חדרי הכביסה," היא אמרה "המחלקה שלנו הולכת בכל יום ראשון לחדרי הכביסה, כדי לכבס מצעים ובגדים."
"טוב." אמרתי והוצאתי את תיק הגב שהיה עשוי מעור חום ששימש אותי לסחיבת ספרים במהלך יום הלימודים.
"כמו שהבנת היום אין שיעורי בית, העשרות או עבודות כי זה היום הראשון והספריות פתוחות החל ממחר." היא המשיכה להסביר בעודי מסדרת את הספרים וציוד בית הספר בערימה בארונית ומקפלת את בגדי החג ושלושת הסטים לבית הספר.
"תודה רבה שאת עוזרת לי." אמרתי לה בחיוך ונעלתי את הארונית.
"בשמחה." היא אמרה ומזווית העין ראיתי שהיא מגלגלת את עיניה בלגלוג.
נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיניי.
לילי העירה אותי לפני ארוחת הערב.
"ארוחת ערב!" היא אמרה לי.
"באיזה אולם אתן?" שאלתי אותן.
"אולם צפוני א'," היא אמרה "ואת?"
"אולם דרומי ב'," אמרתי בעצב, רציתי שנאכל ביחד ותהיה לי הזדמנות להכירן.
"ממש חבל!" אמרה נלי בלגלוג.
"נלי!" גערה בה לילי והחלה לצחוק.
נאנחתי והתחלתי לסדר את שערי, לאחר שסיימתי פניתי לדרכי.
בעודי צועדת לבדי פגשתי את אליסון.
"היי קלי!" היא קראה אליי בשמחה.
"היי אליסון" אמרתי בעצב.
"קרה משהו?" היא שאלה.
"כן, הגעתי לחדר ויש לי תחושה שהשותפות שלי לא סובלות אותי." נאנחתי.
"באמת?" היא שאלה "איך קוראים להן?"
"לילי ונלי." אמרתי.
"הן מכשפות!" היא אמרה בכעס "הן שונאות את כל מי שלא מהמעמד שלהן!"
"יש כאן מעמדות?" שאלתי בפליאה.
"ברור, אבל הכל כאן זה לפי הכסף של ההורים." הסבירה לי אליסון "אם אתה מגיע משכונות עוני והרווחה עזרה להורים שלך לשלם את המחיר שדורש בית הספר אתה שווה כלום אבל אם אתה משכונות פאר וההורים שלך אנשים מכובדים וחשובים כולם חברים שלך!" היא אמרה בכעס.
"באמת?" שאלתי.
"כן."היא אמרה ונעמדנו בתור לחדר האוכל.
"זה מסביר הכל!" אמרתי .
לאחר שאמרתי את שמי לסדרנית חיכיתי לאליסון וניגשנו לעמדת האוכל, היום בארוחת הערב הבחירה הייתה בין עופיונים בדבש, אפונה ירוקה, בצלצלים כבושים בנוסף לירקות הטריים ולכוס המים.
"אני אבחר בעופיון." אמרתי והתורן הניח על הצלחת עם הירקות את מבוקשי.
לאחר שסעדנו וזכינו בהערה מהסדרן על שיח בשעת הסעודה כל אחת פנתה לדרכה.
הלכתי לחדר המקלחות הגדול, לקחתי מגבת נקייה ושמפו חסר ריח מהתורנית שעמדה בכניסה ובדקה בקפדנות שהגעתי בזמן המיועד לי, ונכנסתי לאחד התאים.
הורדתי את בגדיי ותליתי אותם על המטלה, נכנסתי למקלחת ופתחתי את זרם המים, לאחר שהתרחצתי חיפשתי את כותונת הלילה, אך לא מצאתי אותה…