חדשה בפנימייה- פרק 1

"מסדר הבוקר התחיל!" הכריזה המנהלת בעלת הקול הצווחני.
עמדנו זקופים כשידינו בצידי הגוף. היינו לבושים בתלבושת בית הספר שכללה חולצה מכופתרת שהוכנסה למכנסיים או לחצאית, וסוודר כחול שעליו נרקם סמל בית הספר.
"ראשית, אני רוצה לאחל לכולם שנת לימודים מוצלחת." היא אמרה בטון רציני "זכרו כי רק בעזרת השקעה, ציות ורצינות תוכלו להגיע להישגים גבוהים." היא הוסיפה.
"ועתה, נשיר את ההמנון." היא כחכחה בגרונה והורתה לפסנתרן להתחיל לנגן את המנגינה המוכרת.
"אלוהים נצור את מלכתנו רבת החסד," שרנו "תאריך ימים מלכתנו האצילה…"
לאחר שסיימנו לשיר המנהלת הורתה לנו לצעוד לכיתות.
נכנסו בטורים מסודרים אל בנייני הלימודים, עלינו בגרמי המדרגות שהובילו לכיתות הלימוד.
עיינתי במערכת השעות שקיבלתי כאשר נכנסתי לבית הספר, השיעור הראשון היה ביולוגיה.
"סלח לי?" שאלתי את אחד הנערים התמירים שעבר במסדרון, היה לו שיער שחור שסורק בקפידה לאחור ועיניי דבש חומות ועמוקות. "היכן מעבדת הביולוגיה?" שאלתי בנימוס.
"את לא מכאן נכון?" הוא חייך אליי. התרגשתי, קצת חום, טיפת אנושיות במקום הקר והרציני הזה.
"לא, אני מבוסטון." הודיתי במבוכה.
"הבנתי שאת לא מכאן לפי המבטא." הוא אמר "בכל מקרה, מעבדת הביולוגיה נמצאת בקומה השנייה, ליד השירותים." הוא אמר.
"תודה רבה לך!" חייכתי אליו.
אחד המורים עבר על ידינו "אלן? מה אתה עושה בחוץ?!" הוא גער בו "היכנס לכיתה לפני שאשלח אותך לגברת ניקלסון!" הוא כעס עליו והורה לו להיכנס לכיתה.
אלן נכנס שפוף ומבויש לכיתה.
"ומה את עושה כאן גברתי הצעירה?!" הוא שאל אותי בחשדנות.
"אני תלמידה חדשה, קלי." אמרתי בנימוס. "אני לא מוצאת את מעבדת הביולוגיה ולכן ביקשתי את עזרתו של אלן." הסברתי.
"אני אראה לך היכן המעבדה." הוא אמר והורה לי לבוא אחריו.
עלינו לקומה השנייה, הלכנו במסדרון ובאמת על יד השירותים היו שתי דלתות ענקיות ומגולפות.
המורה דפק על הדלת.
"יבוא!" נשמע קול.
כשנכנסו לכיתה נגלו לעיניי כעשרים שולחנות צחורים שעל כל אחד מהם עמד מיקרוסקופ משוכלל, ליד כל שולחן ישב תלמיד. פרפרים וחרקים מתים ומיובשים היו תלויים על קירות הכיתה, באחת הפינות עמדה פינת ספרים מגולפת המלאה בעשרות ספרים.
התלמידים הבחינו בבואנו, נעמדו וברכו אותנו ברכת בוקר טוב.
"תודה, אתם יכולים לשבת." אמר המורה.
"ומי זאת?" שאל המורה לביולוגיה את עמיתו.
"תלמידה חדשה, קלי ג'ונסון." הוא אמר " היא לא מצאה את המעבדה אז עזרתי לה למצוא אותה." הוא אמר.
"קלי, שבי על יד השולחן הפנוי." אמר המורה לביולוגיה והצביע על השולחן שעמד ליד החלון.
התיישבתי בשקט ליד השולחן.
"ובכן, נמשיך בשיעור." אמר המורה.
השיעור במהירות, למרות שלא הבנתי מילה מדבריו של המורה השתדלתי להקשיב.
הצלצול קטע את דבריו והוא שחרר אותנו לדרכנו.
אחת התלמידות, ילדה רזה ונמוכה, בעלת שיער בהיר שהיה אסוף בקפידה נגשה אליי והציגה את עצמה.
"שלום," היא אמרה בנימוס. "אני אליסון פריץ," היא הציגה את עצמה "ומי את?"
"אני קלי ג'ונסון." אמרתי בלחש.
"את לא מאנגליה נכון?" היא שאלה.
"אני מבוסטון."
"באמת? איך בבוסטון?" היא שאלה אותי.
"היה טוב." אמרתי בקצרה.
"יפה שם? אף פעם לא ביקרתי בארצות הברית." היא אמרה בעצב.
"נחמד שם." אמרתי.
"באיזה אולם יש לך ארוחות?" היא שאלה אותי "יש ארוחת בוקר עכשיו."
"באולם הדרומי ב'." קראתי מתוך המערכת.
"יופי, גם לי!" היא אמרה בשמחה "אז אנחנו אוכלות באותו חדר אוכל!" היא אמרה והובילה אותי לאולם.
יצאנו מבניין הלימודים ונכנסו לבניין הכנסים, הלכנו לחלק הדרומי של הבניין ונגלה לעיניי אולם גדול, רחב ומזמין. עמדנו בתור לכניסה עם תלמידים נוספים שגוועו ברעב לאחר שיעור הבוקר.
"שם בבקשה?" שאלה אותי הסדרנית.
"קלי ג'ונסון." אמרתי.
"היכנסי בבקשה, שולחן ארבע עשרה." היא אמרה לי.
נכנסתי לחדר אוכל העצום בעל עשרים שולחנות ארוכים ולבנים כשלג ועמדות אוכל ארוכות.
הבחנתי באליסון שנכנסה לחדר האוכל אחריי.
"גם את בשולחן ארבע עשרה נכון?" היא שאלה אותי ובלי לחכות לתשובתי הובילה אותי לשולחן שלנו.
השולחן היה גדול ולבן כשאר השולחנות, כחמישה עשר כיסאות עמדו סביבו, חלקם היו תפוסים עד ידי תלמידים שישבו וסעדו.
"בואי איתי, ניקח אוכל." היא אמרה לי.
"יש כאן תפריט מסודר?" שאלתי אותה.
"ברור, זה כתוב מאחורי מערכת השעות." היא אמרה לי והורתה לי לעמוד בתור מסביב לעמדת האוכל.
"היום יום רביעי נכון?" שאלתי אותה.
"כן."
"ביום רביעי בארוחת הבוקר יש לבחור מתוך הרשימה הבאה: ירקות מאודים, בצלצלים כבושים, תפוחי אדמה מבושלים, מבחר ריבות ביתיות, לחם שחור עם גבינה ביתית, בנוסף תוכלו לבחור בנוסף למים חלב או תה ירוק ללא סוכר." קראתי מהדף.
"את יודעת שחובה לקחת ירקות מאודים."
"מה בשבילך יקירתי?" הטבח קטע את שיחתנו.
"בשבילי ירקות מאודים, ריבת בצל ותפוחי אדמה מבושלים." אמרתי.
"ומה תשתי?" הוא שאל.
"תה ירוק בבקשה." אמרתי.
"בתיאבון." הוא אמר והניח על מגשי את הצלחת עם האוכל ואת כוס התה.
חיכיתי לאליסון שסיימה לבחור את ארוחת הבוקר שלה.
"כל בוקר יום רביעי אוכלים את אותו הדבר?" שאלתי אותה.
"כן, יום רביעי זה לא יום מוצלח." היא אמרה תוך כדי אכילה.
"אליסון, אם את מדברת אז אל תלעסי באמצע!" גער בה אחד המשגיחים שהסתובב ופיקח על ההתנהגות בחדר האוכל.
"ארוחת הבוקר הכי טעימה מוגשת ביום ראשון," לחשה לי אליסון "בגלל שזה יום חופש מגישים נקניקיות, חביתות, מאפיי גזר ומה לא." היא אמרה והמשיכה לאכול.
סיימנו לאכול ברעבתנות את האוכל הדיי טעים מהצלחת והתפצלנו כל אחת לשיעור שלה.
"איפה זה חדר צרפתית?" שאלתי אותה.
"בבניין הלימודים, בקומה הרביעית, אגף שפות." היא אמרה לי "מצטערת שאני לא יכולה ללוות אותך אבל יש לי פיזיקה ואסור לי לאחר." היא אמרה ופנתה לכיוונה.
לא הבנתי מילה מההסבר של אליסון, הסתובבתי במסדרונות כאבודה.
"את צריכה עזרה?" שאל אותי קול.
ואז ראיתי אותו…