חברים-פרק 6-Pumped Up Kicks.

"All the other kids with the pumped up kicks
You better run, better run, outrun my gun.
All the other kids with the pumped up kicks,
"You better run, better run, faster than my bullet
" שרתי בקול שישלים את קולו העמוק של פליפ.
'היה מהנה!' פליפ כתב לאחר שניתקנו את השיחה.
אחרי שכנועים רבים שרואן ופליפ , ניסיתי ללוות את קולו של פליפ כשהוא שר את השיר הכי שנוא עלי.
ואני חייבת להודות, נשמענו ממש כמו צמד חמד שעושים דואטים כבר שנים. רואן רק שמעה אותנו,
כי לא היה לי אומץ שרוס יבוא ויצחק על הקול הנוראי שלי או שמישהו אחר.
אבל עכשיו אני קצת מאוכזבת, כי אם רוס היה שומע את זה הוא אולי היה אוהב את זה.
"Pumped Up Kicks"אבל כמוני, הוא לא אוהב שירים הזויים כמו
זה נראה שהוא סתם משקר שאנחנו עושים ביצועים נהדרים, גם אם הם לפעמים לא נהדרים כדי לא להעליב אותנו.
'אתם יודעים שהאודישנים של אקס פקטור בעיצומם, כדי לכם ללכת אולי תיבחנו כלהקה?' רואן שאלה.
'אבל מעולם לא עבדנו ביחד, ולא נפגשנו.' פליפ נמנע, האמת שאני הסכמתי איתו, כי יכול להיות שהקולות שלנו ישתלבו הרבה יותר טוב מאחורי המסך ובשיחות קוליות, אבל אנחנו לא באמת יכולים לדעת איך הכמיה במציאות אצלנו תעבוד.
'אתם צוחקים איתי?אני שומעת אתכם כבר חודשיים שרים ומנגנים לי בשיחות הקוליות, ואני שומעת מצויין אתכם. הקהל ימות על שניכם.!' רואן כתבה.
'אל תעלבו או משהו, אבל אני מעדיף קריירת סולו…' פליפ כתב.
'למה?' רואן שאלה.
האמת שטיפה נעלבתי, אבל לא רציתי לריב איתו או לציין שהוא שחצן.
'זה לקחת סיכון גדול מידי, וחוץ מזה, זה לא שיש לג'ולין ניסיון על במה, ביטחון או כריזמה כמו שיש לי.' פליפ כתב.
'באמת? אתה חושב?' שאלתי אותו.
'כן…' הוא ענה.
'אין בעיה.' השבתי לו, הוא מזלזל ביכולות שלי ולמה שאני מסוגלת.
'אז למה כל הזמן הזה שכנעתם אותי לשיר איתכם?' שאלתי.
'זאת רואן, אני שכנעתי אותך כי קצת שעמם לי, וגם כי את מנגנת בסדר בגיטרה.' הוא כתב.
לא האמנתי למה שקראתי, הרגשתי שניצלו אותי למטרת שעשוע, ניסיתי לשמור על קור רוח.
'אוקיי.' עניתי ואז יצאתי מהקבוצה.

זה מעצבן, מעצבן שמזלזלים ביכולות שלי, אני יודעת שאני לא שרה מדהים, אבל למה לא להגיד את זה בפעם הראשונה ששומעים אותי?
למה להסתיר את זה כל הזמן הזה, זה מעצבן.
יצאתי מהסקייפ והתעסקתי בדברים אחרים. (או לפחות ניסיתי).
שמתי לב שהרבה זמן לא עדכנתי את הפוסט הבא שלי.
'איך אני אסכם את היום שלי היום, אני אסכם אותו בטיפ.
כל עוד אתם מכירים אותי, או לפחות קרובים להכיר אותי, לעולם אל תסתירו ממני דברים.'
עמדתי לכתוב את ההודעה הזו, אבל היא נשמעה לי כלכך פדופילית. מחקתי את הפוסט
וכתבתי אחר, שוב ציינתי שאני הבלונדינית המושלמת, שלובשת רק ורוד, ושהיום היה לה יחסים מדהימים עם החבר החתיך שלה.
חזרתי לאחר שעתיים וראיתי שרואן ורוס כתבו לי הודעה, ראיתי קודם את ההודעה של רואן, תהיתי אם יש לה משהו להגיד בנושא, לא התכוונתי לדבר איתה, ראיתי שההודעה הייתה לפני שעתיים.
'את בסדר?' היא שאלה ואז הוסיפה עוד הודעה-
'אני לא מסכימה עם פליפ, ותזכירי שחיים רק פעם אחת, ואם החיים שלך מעניקים לך משהו, תשתמשי בזה.
אולי תנסי בכל זאת ללכת לאודישן?' היא שאלה.
'לא.' עניתי לה.
'זה בסדר, כבר רשמתי אותך.' היא כתבה.
'מה עשית?I' הייתי המומה.
'זוכרת את הפעם הראשונה שהופענו אחת מול השנייה בוידיאו?' היא כתבה.
'כן, זה היה מלפני חודש והיית עם כובע פנדה חמוד!' עניתי לה.
רק שזה הפריע לי שהיא לא חשפה את השיער שלה, ורציתי לדעת איך היא נראית בלי הכובע, אבל לא היה לי נעים לבקש.
'אז כשביקשתי ממך לשיר, צילמתי את זה בצילום מסך. אבל רק כי רציתי לשמוע אותך שוב.'
'מה?!' רציתי להרוג אותה באותו רגע, והרגשתי מובכת. זה אומר שהיא צילמה אותי וכנראה ראתה אותי יותר מפעם אחת והבחינה בכל הפגמים שלי, והמראה המוזר באופן ברור יותר. לעאזאזל.
'בקיצור. אני חושבת שהם יענו לך בעוד יומיים, תבדקי באימייל שלך.' היא כתבה.
'אני לא מאמינה למה שעשית.' הייתי עצבנית, היא רשמה אותי ללא רשות, מי היה מאמין בכלל שהיא תעשה דבר כזה?
הדבר הראשון שעשיתי זה לחסום אותה.
גיליתי כמה דקות אחרי זה שהמנהל שלח לנו הודעה בחזרה, והחליט להוציא את אמיליו (המרושע).
כלכך שמחתי ולא ידעתי למה, הבנתי שאני מושפעת יותר מידי מהסקייפ הזה, ומהחברים האנונימים האלה, ולא שמתי לב לאיזה נזק זה גרם לי, אני חייבת הפסקה.