חברים-פרק 4- חצי שנה.

חברים- פרק 4- חצי שנה
————————————
חצי שנה
חצי שנה עברה מאז שהכרתי את חבריי האנונימים, אני מרגישה שזה פשע מצידי לקרוא להם ככה, כי למרות הזמן הקצר שאני חוויתי איתם, אני מרגישה כאילו אני מדברת איתם במשך שנים.
הם כלכך פתוחים, ומצחיקים הם החברים שכל ילד נואש וחסר תכונות חברתיות היה רוצה. זה מוקדם מידי להצהיר שאני אוהבת אותם?

נכנסתי לסקייפ ובירכתי בשלום את כולם. (כמובן שלא בקבוצה שאמיל נמצא, כדי שהוא לא יפתח בנאומים שחצנים על כך שאנחנו חופרים).
'אני שבור לגמרי…' פליפ כתב.
'מה קרה פליפ?' שאלתי אותו.
'אני מעדיף שלא לדבר על זה…' הוא הוסיף סמיילי עצוב.
'אם כבר אתה משתף משהו, עדיף שתספר אותו עד הסוף זה עוזר לשחרר קצת את הכעסים.' רואן כתבה.
'רואן, אם הוא בוחר לשתף אותנו בזה, זו ההחלטה שלו.' רוס רמז שלא כדי לנו להתערב.
'חברה שלי נפרדה ממני, ואני גמור ובוכה עכשיו כמו תינוק, וגוזר את השיער לבובות ברבי ישנות של אחותי.' פליפ שיתף זאת מיד.
רציתי לשאול למה הוא בכלל מתעסק בבובות ברבי, אבל העדפתי שלא מפני שזה לא היה ממש רלוונטי.
'אתה מוכן להסביר לי למה אתה מתעסק בבובות ברבי של אחותך?' רוס שאל.
וואו, זה נראה כאילו הוא ממש הצליח לקרוא את המחשבות שלי.
'רוס, באמת שאלת את זה עכשיו?' רואן רמזה על כך ששאלתו לא הייתה חסרת טקט ביחס למצבו של פליפ.
ניסיתי להעביר נושא.
'פליפ, אני יודעת שההכרות שלי איתך היא קצרה, אבל אני בטוחה שהיא הפסידה בגדול שהיא החליטה להיפרד ממך.'
'הבובות ברבי האלה הזכירו לי אותה, אז חשבתי שאולי אם אני אעשה להן תספורת פרועה זה קצת יעודד אותי,
מעשה משוגע נכון? לא אכפת לי.' הוא ענה לשאלתו של רוס.
קצת העליב אותי שהוא בחר להתעלם ממה שאמרתי. זה היה לי עושה טוב אם הייתי יודעת שהצלחתי לעודד אותו.
'וואו.' רוס כתב.
כזה חסר טקט, במקום לעודד אותו הוא רק מסיק ממנו שהוא משוגע.
'רוס, תסתום כבר! ופליפ, אני בטוחה שג'ולין צודקת. מההכרות הקצרה שלנו איתך, אנחנו יודעים שאתה ילד מדהים.
ילד נחמד וטוב רק קורן ממך, וכל זה הסקתי ממך רק בחודש הראשון שהכרנו . יודע למה? כי אתה ילד נהדר וקל מאוד לגלות זאת.
והחברה שלך הפסידה, הפסידה בגדול ברגע שהיא החליטה להיפרד ממך.' רואן פתחה בנאום.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם היא באמת בת שלוש עשרה? או אישה בת חמישים שמעמידה פנים שהיא כזו.
אני יודעת שעם הזמן החשד שלי יורד ויורד לכך שהם פדופילים. אבל אני עדיין פוקחת עין על זה.
'תודה כולם. כבר הצלחתם לעולל בי חיוך, למרות שאני מתגעגע אליה…
אבל לעאזאזל! היא הייתה איתי כמעט שלוש חודשים, איך אחרי שלושה חודשים היא החליטה לזנוח אותי, ועוד בלי הסבר הגיוני, אני שבור. אני שבור לגמרי. והכי מעצבן, שלמרות כל זה, וכל הכעס שיש לי עליה. אני בוכה כמו תינוק ורוצה שהיא תחזור אליי. אני כלכך אוהב אותה וזה כואב לדעת שכל הזמן הזה, זה לא מה שהיא הרגישה כלפיי.'
'אם הייתי לידך , הייתי מחבקת אותך פליפ.' רואן כתבה.
'פליפ, אתה ילד מדהים. והיא הפסידה. תזכור שהיא הפסידה, והיא המפסידה היחידה כאן,' כתבתי.
'זה באמת מה שהייתי צריך עכשיו. אבל זה בסדר לקבל את התמיכות שלכם.'
'אל תיקח את זה יותר מידי ללב, יש הרבה בנות ים בים.' רוס כתב.
'אריאל ממש חושנית, נכון?' הבנתי שרוס היה ציני, והחלטתי לזרום עם כך כדי שהוא לא יצא מטומטם.
פליפ כתב מספר פעמים את האות ח' כדי לציין שהוא צוחק.
'אני באמת צוחקת בקול עכשיו.' רואן טענה.
אנחנו תמיד מציינים את זה שאנחנו צוחקים בקול רם, כי בצ'אטים יש נטיה סתם לכתוב צחוק וירטואלי גם מבלי שצוחקים באמת.
' אני אוהב אתכם, חברים שלי!' פליפ הצהיר את מה שחשבתי עליהם.
'גם אני!' רואן כתבה.
'כנ"ל לגבי מה שכתבה רואן.' כתבתי, זה היה פתטי וקצת מזכיר הודעות בפייסבוק אם הייתי רושמת שאני אוהבת אותם גם.
'איזו מייבשת.' פליפ כתב.
'היי אמיליוס המרושע כתב שהוא מתחיל להעיף כתבים, שלא פעילים כבר זמן רב. או שלא כותבים את המדור שלהם מספיק טוב.' רוס כתב זאת. כנראה שהוא ניסה להעביר נושא.
'אל תהרוס את הרגע, ותגיד כבר שאתה גם אוהב אותנו!' פליפ כתב.
'הממ אני חייב?' רוס כתב.
' נו באמת אתה לא יכול להגיד שאחרי חצי שנה, אתה לא מחבב אותנו, אפילו לא קצת?'
'אני לא מהטיפוסים האלה שמציינים רגשות.' רוס כתב.
'אני בטוחה שעמוד בפנים אתה כן כזה.' רואן כתבה.
'כן, עמוק בפנים, אתה כן.' חזרתי על מה שרואן כתבה.
'אנחנו יודעים שאתה מחבב אותנו, אם לא. כנראה שכבר היית יוצא מהסקייפ ממזמן, ומעדיף להתמקד בחייך המציאותיים, אי שם.'
פליפ כתב.
'נכון מאוד,' הסכמתי איתו.
'טוב, אז אני אגיד לכם מה אני חושב, בעיני אתם חמודים מאוד. ואני מודה שאתם לא פחות טובים מהחברים המציאותיים שלי.
מה שטוב בכם, שבניגוד לחברים שלי אתם לא מתעלמים ממני. ולי זה קורה לרוב, כל דבר שאני אומר, כל דבר שאני עושה.
בסופו של דבר מתעלמים ממני. אתם גורמים לי להרגיש כמו אדם שקשה להתעלם ממנו. ושקשה שלא להתייחס למה שהוא אומר.
ולא רק לי אתם גורמים להרגיש ככה, ככה אתם כלפי כל אחד כאן. ואני מעריך את זה ושמח שפגשתי אתכם.
זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאני מצהיר מה אני חושב עליכם, אז אז תנסו לשכנע אותי שוב, זה ברור? אני לא רוצה לפתוח פה לשטן.'
'רוס, לא יכולתי לציין את מה שאני מרגיש כלפיכם טוב יותר.' פליפ כתב.
'גם אני.' רואן ואני כתבנו ביחד.

'אז מה אמיליוס המרושע, שרוס מכנה אותו כך. מתכנן לעשות לגבינו ?' שאלתי את רוס.
'הוא שלח הודעות פרטיות אני חושב, אני הולך לבדוק מה הוא כתב לי.' רוס כתב.
'אלוהים אדירים,' פליפ כתב.
'מה?' רואן שאלה אותו.
'תסתכלו בקבוצה.' פליפ כתב.