בעקבות היהלום – פרק 1 חלק 2

נכנסתי לכיתה, השיעור עבר במהירות, היה צלצול הביתה, ישר תפסתי את החברה שלי, אמרתי לה שאני חייב לגלות לה משהו, לקחתי אותה לבית שלי עלינו במדרגות לחדר, המדרגות היו כל כך נקיות היום שהיה אפשר לראות את ההשתקפות של עצמך, אפשר לדעת שהמנקה הייתה פה הבוקר, נכנסו לחדר וישבנו על המיטת הנערים שלי, הבטתי בעיניים החומות הנוצצות שלה, עמדתי לשבור את הקרח ולגלות את הסוד, הנשימות שלי התחילו להיות כבדות, הרגשתי שכל שנייה שאני עומד להתעלף אבל החזקתי את עצמי, ואמרתי לה לאט את הסוד שלי…
פתחתי את הפה ולחשתי לה "אני … סוכן חשאי … ואני צריך להגן על אבן יקרה שהיא נמצאת מתחת לבית שלי…" אמרתי והרגשתי כאילו אבן ירדה לי מהלב, היא חיבקה אותי ואמרה "למה היה כל כך קשה להגיד לי ? כאילו אנחנו מתחתנים עוד מאט ! זה לא כאילו אני יעזוב אותך, אני אוהבת אותך", היא אמרה ונישקה אותי, חיבקתי אותה חזק ובכיתי, ידעתי שברגע הזה ממש החיים שלנו השתנו לעד.
הגיעה שוב הבוקר אבל הפעם עוד יותר מוזר, לא רק שבחדר אוכל כולם הסתכלו עליי הרגשתי הרגשה מאוד מוזרה כאילו יש לי דקירות קטנות בלב, כאילו שחסר משהו… לא הייתי רעב וישר הלכתי לתחנת אוטובוס, שם פגשתי את החבר הכי טוב שלי, הוא כמו אח שלא היה לי, הוא מרגיש בדיוק מה שאני מרגיש,
לקחתי אותו לצד ושאלתי אותו "גם אתה מרגיש שמשהו כאן לא בסדר ? שחסר משהו ביום הזה?" הוא הנן ואמר "כן גם לי יש אותה הרגשה… אולי זה סתם הרגשה נחכה עד מחר עם ההרגשה הזאת ואז נברר".
המזג האוויר נהיה מעונן יותר ויותר מרגע לרגע מיהרנו לאוטובוס ותפסנו מקום, היום היה נהג חדש, הוא היה נראה מאוד מוזר אבל התעלמתי, האוטובוס התחיל לנסוע השלג התחיל, וראינו שסופה מתקרבת, הרגשנו איך האוטובוס מתחיל לרעוד, הלחץ באוטובוס עלה ועלה, הרגשנו את הטמפרטורה יורדת למעלות לא הגיוניות, כולם התחילו לרעוד השפתיים שלי נעשו לכחולות והיינו צריכים כולם להתגבש הרגשתי שעוד שנייה הלב שלי קופא מרוב קור בשנייה אחת, הכל נעצר… ראיתי את החיים שלי עוברים מול העיניים שלי הרגשתי את הנשימה האחרונה שעומדת לצאת מהפה שלי, ואז התרסקנו…
"שין ? שין !" הרופא צעק.
"מה ? מה קרה ? איפה אני ! אני דורש הסברים !" עניתי בחשדנות
"שין… אתה בבית חולים… מצאנו את האוטובוס עם מלא נערים… ואתה אחד מהם … כולם ניצלו זה בסדר, אבל התאונה הזאת נראת מתוכננת מידי.. הוא פסע במדויק לאגם, במזל הצלנו אתכם, אך לא מצאנו את הנהג"
ידע
נשמע דפיקה על הדלת … " הכנס " אמרתי באת פתיחת הדלת ראיתי את פנייה הקורנות של ג'ניפר ישר פניי חייכו חיוך רחב, היא רצה אליי בשמחה ואמרה "שעה עד שמוצאים פה חדרים !"