חבורת אור ירח – פרק 1 + הקדמה + דמויות

Galoosh 05/04/2014 תגובה אחת

~אשמח לתגובות=) ~

הקדמה:
אני רייצ'ל, נערה בת שבע עשרה וחודשיים.
אני בחבורת 'אור ירח', שם יפה. לא?
אני בחבורה עם אנבל, ג'יימס, ג'וני וטיילור. חמישה אנשים בסך הכל.
יש לנו כמה כללים בחבורה. אחד מהם הוא לתת לכל אחד, בעיקר מעצבנים, שם חיבה.
לטוני המקובלת קראנו פרינססה, לאשלי שדבוקה אלייה קראנו מסטיק.
ולחבר של טוני, טד קראנו משקפיי שמש או בקיצור מש, כי הוא תמיד הלך עם משקפיי שמש דוחים שאבא שלו קנה לו ב'אמריקה', וואי…אני לא מאמינה! אמריקה!… (ציניות *-*)
והיו עוד כמה, אני אספר עליהם בהמשך.
אנחנו היינו לא מקובלים ולא חננות, היינו באמצע,
בכל זאת טוני, אשלי וטד בחרו להידבק דווקא אלינו.

—————–
"אני מפחדת" לחשתי.
"תרנגולת פחדנית!" ג'יימס הקניט אותי.
"אני לא, מו..מותר לי לפחד"
"מותר לה לפחד. להזכירך, מי פחד מפטר והזאב?" אנבל אמרה.
היא חייכה אליי, היא הגנה עליי תמיד, כמו אחות גדולה.
"זה היה מזמן!" ג'יימס קרא וניסה להצדיק את עצמו.
"זה לא משנה" אמרתי ואני ואנבל צחקנו.
"איפה שאר החבורה?" שאל, הוא רצה להעביר נושא, פחדן.
"הם סימסו לי שהם בקרוב מגיעים. ביחד עם טוני הפרינססה" אנבל אמרה.
"טוני?!" קראתי בבהלה "מה היא קשורה עכשיו?!"
ג'יימס גיחך. "את לא יודעת? היא צריכה עזרה, ט-ו-נ-י צריכה עזרה!"
"אבל היא תגלה את המחבוא!"
"היא ממילא יודעת איפה אנחנו, שכל" אמר וניסה להטיף לי מוסר, מטומטם.
אולי הוא היה מעצבן, אהבתי אותו וכל החבורה ידעה, חוץ ממנו, הסתכלתי לעבר אנבל,
אבל אנבל הסתכלה עליו במבט חולמני.
כעסתי. "אנבל, בואי שנייה" קראתי בחיוך צבוע.
הלכנו שנייה לצד. "את מאוהבת בג'יימס? אני רוצה להיות איתו!" אמרתי כמעט בצעקה.
"אני לא." היא אמרה בביטחון ובקביעות.
נאנחתי. "אם את אומרת…"
"יופי. באמת חשבת שאני מאוהבת בקוף הזה?!"
גלגלתי עיניים, "אולי" לחשתי לעצמי.
"אמרת משהו?" היא שאלה.
"כלום" הסמקתי וחיבקתי אותה "את חברה טובה".
היא תיקנה אותי "אחות"
משום מה, היא אהבה לומר שאנחנו אחיות, אז זרמתי.
נשמעה דפיקה בדלת העץ. "קוד!" ג'יימס צעק.
"אתה דפוק?! יגלו אותנו!" אמרתי בעודי נוזפת בו.
נשמעה עוד דפיקה וקריאה חלושה; "קאפקייק"
פתחתי את הדלת לשמע הסיסמא. עמדו שם ג'וני וטיילור מהחבורה וטוני הפרינססה.
טוני חייכה אליי חיוך יותר צבוע מהחיוך שחייכתי לאנבל.
הם הושיבו אותה על כיסא ורדרד ש'התאים לה ללק', בשתי מילים – גברת קיטש!
ג'יימס אמר שהוא חייב ללכת ואנבל ליוותה אותו,
זה לא הזיז לי. היא אמרה לי שלא אכפת לה ממנו, ואני מאמינה לה.
עברו כמה דקות, טוני בינתיים סיפרה בחצי התלהבות מה היא עשתה היום.
"שכחתי את המשקפיי שמש שלי אצל ג'יימס!" אמרתי. עשיתי הכל כדי להתרחק מטוני.
לא היה לי כוח ללכת לשם אף פעם אבל לפחות היה לי תירוץ.
הלכתי ברחוב בשעות אחר הצהריים, הכל היה מעורפל וקודר כמו היום שלי.
נכנסתי לבית האפור של ג'יימס.
דפקתי על הדלת. אמו פתחה לי.
"ג'יימס כאן?" שאלתי היא הנהנה לאות חיוב.
נכנסתי לחדר שלו. "ג'יימס..אתה לא מבין מ..!" ואז קפאה נשימתי.
על המיטה ישבה אנבל ולידה ג'יימס, והם … התנשקו!