זכרון עמום (חלק 2 ואחרון)

אוי לא, אוי לא .
נרדמתי, שעונה על העץ האפור .
ומסביבי התמקם מעגל של ילדות, כמו שלדים שקמו לתחייה .
הם צחקקו, ואני השפלתי את ראשי, גוררת את עצמי באיטיות לעמידה .
התחלתי ללכת, מתכננת לצאת מהמעגל הזה, שעטף אותי ומנע ממני לנשום.
הם חסמו אותי, לאן שלא הלכתי, הם התקרבו, וסגרו את המעגל לאיטם .
אני חייבת לצאת .
אני אחנק אם לא אצא .
"מה אתן רוצות?" התנשמתי, והפנתי את מילותי לאף אחד, ולכולם .
הן התעלמו .
למה הן מתקרבות .
למה הן מתקרבות, שמישהו יעצור אותן .
"נו נו, מה את עושה כאן?" מישהי מהן דיברה, וקולה היה מוכר .
"מנסה ללכת לשיעור . אם אתן לא רואות, אתן קצת מפריעות." הצלחתי להוציא משפט שלם בלי שגמגמתי, מרוב הפתעה נאלמתי דום .
הילדה גיחכה, וראיתי את נעלי העקב שלה ננעצות בסמוך לנעלי הספורט המרופטות שלי .
"היא חושבת שהיא מצחיקה ." היא לחשה בסמוך לראשי, וכמות הארס שהכניסה למשפט אחד יכלה להרוג .
הבנות מאחוריה מלמלו מילים, מילים מכוערות .
למה הן עושות את זה ?
אני צריכה להתגבר, אני צריכה לצאת מכאן, שייתנו לי לצאת מכאן .
"די, זה מספיק ." קולי נשמע צלול באוזני, אך רועד בקצוותיו .
הרמתי את מבטי באיטיות, ולמרות שידעתי מה אני אראה, נאקת הפתעה נפלטה מפי .
היא עמדה מולי, וכנראה שכחה את כל השיחה שלנו מוקדם יותר הבוקר .
היא שכחה שאני הייתי כאן בשבילה, היא שכחה שהם לא .
היא עמדה מולי, ונעצה בי מבטים, מבטים של שנאה –
מה עשיתי לה ?
אה . זה מה שעשיתי לה . הייתי לצידה בזמן חולשתה, והיא לא רצתה שאף אחד יצפה ברגע הזה, שבו נשברה, היא רצתה להשבר לבד, ולדמיין כאילו איחתה מחדש את השברים .
אבל אני לא מסוגלת להתאפק יותר, אני אשבר בעקבותיה אם הם לא יניחו לי, עכשיו, ממש עכשיו .
"תנו לי ללכת." מלמלתי, קולי צרוד מבכי עצור .
"למה.. את הולכת לבכות פה? כמו ילדה קטנה?" היא לחשה לתוך אוזני, לא מרפה.
כן, אני הולכת לבכות כמו ילדה קטנה .
בדיוק כמו שאת עשית לפני שעה .
אבל היא רוצה שאני אשבר מולם, היא רוצה לצפות בכאב שלי .
היא תעזוב אותי אחרי שאעשה זאת .
אני חייבת לשחרר, אני חייבת להראות את מה שאני מרגישה .
הדמעות יצאו, לאט, כואבות, חמות, ובכלל לא מנחמות .
"תפנו לה דרך, היא צריכה את אמא ." היא גיחכה מול עיני ופסעה צעד אחד אחורה.
ואז רצתי, פרצתי את מעגל הסבל, ורצתי .

הנחתי לדמעות לשאת אותי הלאה משם – רחוק, רחוק…
רחוק ממנה, רחוק ממני .
רחוק מזכרונותי, רחוק מהעתיד .

וכמעט שכחתי, בדיוק כמוה .
כמעט שכחתי הכול.