זיכרונות מגבעת הגרדום (פרק 6 )

קול גלי הים השקטים העיר אותי. קרן שמש חדרה לעיניי וסינוורה אותי קלות. "איפה אנחנו אבא?"
"מתוקה, סוף סוף התעוררת!" קולו העמוק של אבא ענה לי. "אנחנו עוד מעט מגיעים לאזור משולש ברמודה. על פי הזקן, המכשפות שוכנות בקרקעית הים וביגללן קורים כל הדברים המשונים." "ואנחנו? אנחנו לא נטבע או נעלם? לא נישרף ונתפוצץ?" "אנחנו נחכה שהמכשפות יביאו אותנו אליהן, כמו את כל הטייסים והמלחים האבודים ואז נחזיר את מיי ואמא."

בעודי מתהלכת על סיפון האונייה ראשי מסוחרר ממחשבות. הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר. שלא נצליח. שמשהו ישתבש. נזכרתי שבימים הקרובים אני אמורה לקבל עוד יכולת. יש לי בינתיים – יכולת שליטה במזג האויר, באש, בצמחים ובחיות. אני אמורה לקבל את היכולת העיקרית שלי ממש בקרוב! היכולת העיקרית היא תמיד זו שמופיעה חמישית. היכולת אמורה להופיע בתאריכים קבועים בשנה ולכל אחד זה שונה. היכולת העיקרית של אבא זה אדמה. למיי יש רק שתי יכולות – חשמל וקרח. אני צריכה לבדוק אם קיבלתי אותה כבר. ניסיתי להפעיל את היכולות שלי, ואז קרה דבר מוזר. הגלים התחזקו, מערבולות נוצרו. נשמתי עמוק. לא להכנס לפניקה. נירגעתי. הים נעשה רגוע ושלו. לא, אין מצב! זה מה שתמיד רציתי! היכולת העיקרית שלי זה שליטה במים!!!! יששש!! היא בין ארבע היכולות החזקות והשולטות – אויר, מים אדמה ואש. קורנת מאושר הלכתי לספר לאבא את החדשות. "אבא!" "אאבבאא!" איפה הוא?
חיפשתי אותו בכל הספינה אך לשווא. הוא איננו פה עוד. לפתע ראיתי במים הרגועים אדם צף. דומם. נסחף לפי תנועת הגלים. למרבה הזוועה זה היה אבי. נסיתי את יכולות השליטה במים שלי. בעזרת המחשבה הגל שעליו הונח אבי עלה ועלה, עד לגובה סיפון הספינה. המים הניחו את אבא על הסיפון, כאילו הם אמא המניחה את תינוקה לשינה. הוצאתי את המים מראותיו. זה כזה כיף להרגיש שהמים מצייתים לכל תנועה ומחשבה שלי! הוא התנשם וירק מים. "אבא?" "אני…. חושב שהמכשפות ניסו לקחת אותי. הצלת אותי. איך?" הוא השתומם. "קיבלתי את היכולת המרכזית שלי – מים." הוא חיבק אותי בחוזקה ונשק למצחי קלות. "הכל יהיה בסדר." הוא לחש את מילותיו האחרונות לפניי שמערבולת המים, כל כך עוצמתית שלא היה ביכולתי לשלוט עליה, סחפה אותנו למעמקי הים. למעמקי הסכנה.