זזה ממקום למקום -פרק -2

"חכי! לילי! לאן את לוקחת אותי?" טום צעק מאחורי כשאני שומעת אותו מצייץ מתוך כאב של משיכה.
נעצרתי.
משכתי אותו אליי.
"לבית הספר! לאן אתה חושב שאני לוקחת אותך?" הרמתי גבה.
התחלתי ללכת נורמלי, היינו צריכים ללכת משהו כמו 10 צעדים אז נרגעתי.
"אז למה את כל כך ממהרת?" טום ניסה להרים גבה אבל לא הצליח.
צחקתי עליו.
"יש לי מבחן היום וחוצמזה, המורה אמרה לי שאם אני אאחר עוד פעם אחת לפחות היא תגרש אותי מבית הספר" פלטתי אנחה.
"מורה קשוחה יש לך הא?" הוא עדיין ניסה להרים את הגבה שלו שוב… כמובן, כישלון.
"תרגע, כאילו שהמורה שלך כל כך נחמדה.. את האמת? כל הבית ספר הזה לא נחמד, כל העולם הזה לא נחמד כל ה.."
"תרגעי… אני מרגיש את אותו הדבר" הוא קטע אותי.
הגענו לבית הספר..
המשכנו ללכת… איכשהו הרגשתי פתאום מובכת לידו, הרגשתי שאני עבד שלו.. יכול להיות שאני מתאהבת בו?
"פחחחח ממש לא! למה שאני אתאהב בו?!" אוייש בטעות אמרתי בקול רם.
"במי?" הוא נהייה מסוקרן.
"אהה ב.. ב.." גמגמתי וגמגמתי.
"בסיר שבמטבח של נלי!" פתאום נפלט לי משפט מוזר.
"פחחחח בסיר במטבח של נלי? חהחהחהחה" הוא נפל על הריצפה.
"אי אפשר להחליט על אהבה!" המשכתי ללכת מהר מדי.. ניסיתי להתרחק מטום כמה שיותר.
טום המשיך לצחוק על הריצפה והתגלגל.. הרגשתי מובכת מתמיד…
הסמקתי כמו עגבנייה.
"שלום לך עגבנייה מתוקה" שירה חיבקה אותי.
"שירה! אוחח כל כך התגעגעתי… לא ראיתי אותך מאז שישי הקודם..!"
"את יודעת כבר, הייתי בפולין.. עם הבית יתומים שלי.." היא התחילה להרגיש נורא.
"למה את אדומה?" היא מיששה את הפנים שלי.
"אהה.. אמרתי בטעות לטום שהתאהבתי בסיר של נלי…" נהייתי עוד יותר אדומה.
"בסיר של נלי?" היא נראתה מובהלת.
"עזבי, סיפור ארוך…"
לא רציתי לספר לה זה שאני דיי מתחילה להתאהב בטום כי טום בעצם אוהב את שירה וזה רק ייצר דרמות…
המשכתי ללכת איתה במסדרון.. כשאני מרגישה שמישהו מכאיב לי בעורף.
"אאוץ'!" מיששתי את העורף שלי..
הרגשתי משהו מוזר.. משהו נוזלי ומגעיל כזה..