זו אני – פרק תשיעי ☺☻☺

12.4.14

הגעתי למסקנה שנמאס לי להמשיך לחיות ככה.
נמאס לי לחיות בלי הידיעה אם המשפחה שלי חיה,
נמאס לי לחיות עם ה"משפחה" החדשה שלי..
פשוט נמאס..
אני אחזור לבית הישן ואחפש פתק. אולי עוד יש תקוה.
*בבית*
טוב, לא היה שום פתק, ולהפתעתי – ארון הבגדים של אבא ושל אחי היו ריקים!
בפעם השעברה שהייתי פה, כל הבגדים היו במקום..
המקרר ריק..
הבגדים שלהם אינם..
תכשירי הרחצה והנעליים שלהם נעלמו גם כן..
הם חזרו לכאן?
מה קורה פה?
זה מתחיל להיות ממש מוזר..
ירדתי למטה לטיול האחרון שלי, טיילתי ביער
שלי שאני אוהבת, ופתאום, נגלתה לפניי נקודה צבעונית – רחוקה ומטושטשת..
התקרבתי, וראיתי את הגב של מישהו, זה היה נראה לי מוכר, זה נראה בדיוק כמו הגב של..
כמו השיער של.. כמו אבא שלי!!!
רצתי אליו רצתי ורצתי ורצתי, הבן אדם המיסתורי
שגבו הזכיר לי באופן משונה את אבא שלי הסתובב…..
זה היה…..