זו אני – פרק שניים עשר ☻☺☻

אני שמחה לדעת שהתווספו לי קוראים..
כשיהיו 4 תגובות ו – 150 צפיות ממשיכים.. :)
_____________________________________________________________________
אירועי הפרק הקודם:
לפתע – הייתה עצירה חדה.
הדלת של התא האחורי בטנדר נפתחה
וגל של אור שטף את עיניי הכחולות..
אחרי שהתאוששתי מהאור, פתחתי לרווחה את העיניים וראיתי..
_____________________________________________________________________
13.4.14

ראיתי איש מוזר, גדול וחסון, ניסיתי לראות את פניו מבעד הערפל..
התאמצתי ואז ראיתי שהוא עוטה מסכה על פניו.. מסכה של ליצן עצוב..
פחדתי. הייתי מכווצת בפינת תא המטען בעודו בוהה בי.
הוא פתח בשיחה:
– "שלום, אני רואה שהתעוררת" אמר הבחור המסתורי בקול עבה ועוצמתי.
– "מי אתה? מה עשיתי? אבא שלי ודניאל אצלך?"
– "הרבה שאלות יחסית לבחורה שתקנית"
– "תענה לי!"
– "את לא כל כך במצב לתת לי פקודות"
שתקתי.
הוא התקרב אליי ולקח אותי לחדר אפור וריק. הושיב אותי על כיסא במרכז בחדר.
– "אני חטפתי אותך כי היו לי כמה שאלות אלייך."
– "כמו?"
– "איפה זה?" אמר הבחור, כאילו שאני אמורה לבין מדבריו בלבד על מה הוא מדבר.
– "איפה מה?"
– "את יודעת מה. איפה זה?"
– "נראה לי שהתבלבלת עם מישהי אחרת. אין לי מושג על מה אתה מדבר."
– "לא נראה לי שהתבלבלתי. את הדס, בת 15, לאחיך התאום קוראים דניאל ולאביך קוראים ראובן. אני טועה?"
– "לא.. אז מה אתה רוצה? אתה יודע שאבי ודניאל נעלמו כבר לפני שבועיים וחצי?"
– "בוודאי שאני יודע. מי את חושבת שגרם לזה?"
– "חתיכת….. תגיד לי איפה המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!"
– "הגיע הזמן ללכת לישון" אמר הבחור, יצא מהחדר וסגר את הדלת.
בכיתי וצרחתי אך שום דבר לא עזר.
קיוויתי שיקרה נס ואבא שלי יכנס.
הדלת נפתחה.. ראיתי את..