זולות ובאנגים | 4- המחסן של לאדי

עברו כמה חודשים מאז הישיבה האחרונה בזולה, ולמרות שהיינו יושבים הרבה בתקופה ההיא ועד עכשיו, היינו צריכים משהו מרענן.

השעה הייתה 23:29, הימלר ולייב חיכו כבר בזולה בערך מהשעה תשע. לצערי התעכבתי בגלל ריב עם ההורים, שוב פעם אמא שלי פתחה את המגירה ומצאה קססה. "כלום לא יצא ממך! אתה נרקומן טיפש שלא לומד מטעויות! היום שבו המשטרה תדפוק לנו על הדלת קרוב מתמיד!" היא הטיחה בי.
"ראינו מה יצא ממך, מובטלת שיושבת כל היום על הספה ומתמרמרת על החיים. לפחות אני אצא עם תעודת בגרות אחרי שאסיים תיכון" עניתי לה באדישות.
"עם כמה שאתה מעשן אני בספק שאתה בכלל מתעורר להסעה!" היא צעקה שוב. יצאתי מהבית וטרקתי את הדלת.
בוקסה ביד אחת, סיגריה ביד שנייה, פניי מועדות לזולה. "אני אגרום להם להשתין במכנסיים עכשיו." אמרתי לעצמי בלב.

הימלר ולייב ישבו בזולה, עישנו ודיברו, התגנבתי בשקט מאחורי עץ הזית הגדול.
לפתע, משום מקום הימלר ולייב קפצו על רגליהם כששמעו את שיר הנושא של 'מכסחי השדים' מתחיל להתנגן מטרים ספורים מאחוריהם.
"וואט דה פאק?!" לייב צעק בעודו מבוהל עד כדי כך שפניו הכחילו.
מיד כשהמילים התחילו להתנגן, קפצתי מבעד לעץ והתחלתי לרקוד ריקוד מטופש. עברתי בכל הזולה תוך כדי ריקוד, וגם קפצתי על הספה באיזשהו שלב.
"יא בן זונה הורדת לי את הלב!" צעק הימלר בעודו נאנח ומתיישב חזרה על הספה.
"חחח אני יודע, זאת הייתה הפואנטה!" אמרתי והתיישבתי, בעודי מושיט יד לבאנג שכבר חיכה מוכן עם ראש בפנים.
שלושתנו הסתכלנו אחד על השני והתחלנו להיקרע מצחוק.
"זה היה טוב יא מניאק חחח הקפצת לי תדופק למאתיים" אמר לייב כשדמעות של צחוק זולגות על פניו.
כעבור שעה של עישונים, מוזיקת טראנס והרבה מאוד צחוק, התחלנו להשתעמם.
"טוב שומעים? באלי לעשות משהו" אמרתי בהבעה משועממת והנחתי את הבאנג על השולחן. "יש למישהו הצעה למה עושים הלאה?"
הימלר היה חסר רעיון, כמוני בדיוק.
"אפשר ללכת לזהבי, הוא גר באריאל, בערך עשר דקות נסיעה." אמר לייב, מכין ראש אחרון לפני היציאה למסע.
זרמנו איתו.

אדיר זהבי, או לאדי היה חבר של לייב מהתיכון, שניהם מכירים במשך שנים אך אנחנו מעולם לא פגשנו אותו. לייב סיפר לנו שמתחת לבית שלו יש גראז', כזה למכוניות רק שהוריו של לאדי לא משתמשים בו, ולכן הוא הפך לזולה של לאדי, לייב וחבריהם לסטלות של אחרי בית ספר.
תפסנו טרמפ מהיישוב ותוך רבע שעה הגענו לרחוב של לאדי.
"תודה רבה!" אמרנו לבחור הצעיר שאסף אותנו לאחר שירדנו מהרכב.
"יש לכם מזל שאני לא שוטר עם כל הריח שפיזרתם לי באוטו" אמר הבחור בעודו צוחק וממשיך בנסיעתו.
אחרי דקת הליכה הגענו לבית.
לייב פשוט פתח את דלת הגראז', ושם היו זהבי ועוד כמה אנשים שלא הכרנו בכלל.
"טוב תכירו" אמר לייב, "זה זהבי, אולג, רונן ונועה".
זהבי מיד אמר לנו לקרוא לו לאדי ושזה הכינוי שהוא מעדיף ואנחנו כמובן זרמנו.
לאדי היה בחור רזה, לא גבוה מידי, מזוקן ובעל משקפיים, היה לו פרצוף מחוייך כמעט תמיד אפילו שהתמודד עם דיכאון באותה תקופה.
אולג היה פשוט רוסי שמן שדומה למקרר מהסדרה תאג"ד, והוא היה מאוד מציק.
רונן היה בחור נמוך עם פוני של ג'סטין ביבר, מעט שמנמן ושפוט של חברתו נטע, שלא נכחה בישיבה הזו.
ונועה? נועה הייתה.. חלום.
נועה היא בחורה רזה, בלונדינית, עם חזה שופע, משקפיים, סטלנית, אלכוהוליסטית ובקיצור, כל מה שיכלתי לחלום עליו באותה תקופה.

מיד עשינו היכרות עם כולם וניגשנו לעניין. היו המון ספות, כורסאות וכיסאות בתוך המחסן ככה שלהיתפס על ספוט לא היה תסביך גדול מידי. פתחנו קססה יחד איתם ומיד הבנו מה הקטע של אולג.
אולג, כמו שאמרתי, היה מציק בלשון המעטה. הוא הציק בעיקר לרונן שנראה כאילו הוא נפגע מהאמירות הדוחות שלו, אבל לא הכרתי אותו מספיק כדי להסתים את הפה שלו.
אחרי שהקססה הייתה מוכנה, גילינו שלא היה באנג לעשן ממנו ולאחר סבב של אפליקציית צ'אוואזי שאולג כמובן סירב להשתתף בו, אני נבחרתי ללכת לקנות באנג בקיוסק ליד.
נכנסתי לקיוסק אחרי חמש דקות הליכה ונתקלתי במוכר מבוגר שמעשן סיגריה בתוך הקיוסק.
"תביא לי פלסטיק ומבחנה קומפלט" אמרתי לו כשאני מחטט בכיסי עבור מטבעות.
"העיר הזאת מידרדרת מיום ליום.." אמר המוכר והניח באנג פלסטיק על שולחן הקבלה.
שילמתי לו חמישה עשר שקלים במטבעות בעודי מתעלם מההערה שלו, ויצאתי מיד לדרכי.
כשחזרתי ראיתי שיש מקום פנוי ליד נועה, והחלטתי להתיישב על ידה.
מיד ניגשתי למלאכה והורדתי ראש. "בכבוד" הסתכלתי בעיניה של נועה והעברתי לה את הבאנג. "תודה" היא אמרה עם חיוך מפלרטט על פניה בעודה מסתכלת בעיניי, אולי משהו כמו חמש שניות אבל זה הרגיש לי הרבה יותר.
הימלר ולייב ראו סרטונים בטלפון בינתיים כשהם מחכים לתורם עם הבאנג, לאדי פשוט נהנה מהוייב, ואולג המשיך להציק לרונן.
ללאדי נשבר.
"אולג, אתה ממש מציק לרונן, תצא בבקשה אני לא רוצה שתהיה פה היום" אמר לאדי בנימוס רב.
"פשלי נחוי!" צעק אולג. "במילא אני לא רוצה להיות במרתף המסריח שלך" אמר בעודו פותח את התריס של הגראז' ויוצא החוצה.
קמתי מיד לסגור אותו ולאדי תפס אותי, "הכל בסדר אני אסגור את הדלת" אמר ונעמד.
הבנתי באותו רגע כמה לאדי היה בן אדם עם לב זהב.
אחרי חצי שעה שעישנו, צחקנו וגם רונן הצטרף לשיח, אני ונועה התחלנו להיפתח זה לזה.
"אני לא מעשנת כל יום אבל בגלל שהגעתם זרמתי עם זה" אמרה לי עם חיוך מרוח על פניה.
"אם ככה אני אגיע כל יום כדי שתעשני איתי" אמרתי וצחקקתי צחקוק של סטלן.
לאדי שם לב לאווירה בינינו, ונראה שהוא שמח, בניגוד להימלר ולייב שהרגישו שאני מפקיר אותם לטובתה באותו רגע.
"טוב שומע אנחנו יוצאים לאוטובוס האחרון, אתה בא?" שאל אותי הימלר בטון מרוגז מעט.
"נראלי שאשאר, כבר אסתדר" אמרתי ולקחתי עוד שאכטה מהג'ויינט שנועה גלגלה.
הימלר ולייב יצאו, ונשארנו רק אני לאדי ונועה.
"שומע אני יכולה להחזיר אותך עד הבית עם הרכב, בסדר מצידך?" שאלה אותי נועה.
"מצויין מבחינתי" עניתי.
אחרי כשעה הודינו ללאדי על האירוח, השארנו לו ראש ללילה טוב כי הוא לא היה קונה אף פעם חומר, ויצאנו לאוטו.
כל הדרך שמענו מוזיקה ודיברנו על החיים, שאיפות וחלומות. נועה רוצה להיות מאמנת כושר בצבא ולהמשיך עם זה לאזרחות. אני רוצה להיות לוחם ולאחר מכן לעבור לקליפורניה ולעבוד בדיספנסרי, חנות מורשית למריחואנה.
היא הורידה אותי בביתי, יצאתי מהאוטו ואמרתי לה תודה רבה וששמחתי להכיר אותה.
"רגע! תן לי לפחות חיבוק!" אמרה ויצאה מהאוטו גם כן.
היא נצמדה אליי וחיבקה אותי חיבוק חזק תוך כדי שהיא מסניפה את החולצה שלי עם חיוך על פניה.
הרמתי את הראש שלה והסתכלתי לה בעיניים.
"אני כלכך שמח שהכרתי אותך.." אמרתי ונישקתי אותה.