זה לא יכול להיות- פרק 1

נתתי למים החמים לזרום ולעטוף את גופי בחמימות בזמן שחשבתי על כל מה שעברתי היום. האמת? לא עברתי שום דבר מיוחד, כל יום אותו הדבר. חשבתי על חיי המשעממים, ועל חוסר האקשן בהם וייחלתי לעצמי שביום מן הימים, יהיה לי ריגוש אמיתי בחיים.
התעוררתי למחרת בבוקר, עוד יום רגיל. קמתי והלכתי לבצע את שגרת היום יום שלי, לשטוף פנים, לצחצח שיניים, להבריש את שיערי החום והארוך, לבחור בגדים, להכין את התיק, להכין את עצמי ליום לימודים ולצאת. הכל אותו הדבר, כל יום. כנראה כבר התרגלתי לשגרה, אבל רציתי משהו שונה. מידי פעם אני זוכרת שנמאס לי מאורח החיים שלי ופשוט נשכבתי על מיטתי ודמיינתי עולם אחר, עולם טוב יותר. בלי דרמות של בנות ובמיוחד בלי דרמות של בנים. יצאתי לדרך, עוד יום שיעבור במהירות. עוד יום לא מיוחד כמו כל האחרים. מידי פעם אני מתייאשת מהפסימיות שלי לגבי השגרה ומנסה לחפש דברים טובים. לא מצאתי, אבל הבטחתי לעצמי השנה שאני אהיה יותר אופטימית ופתוחה לאנשים, הרי בכל זאת, היום הזה קצת מיוחד משאר הימים. היום הראשון שלי בתיכון החדש. עברתי עם משפחתי לעיר, משכונה קטנה ומגובשת. זה יהיה שינוי גדול אבל אני לא מוותרת לעצמי, במיוחד לא ביום הראשון. במשך כל הדרך עד להגעתי לתיכון חשבתי על איך אני אציג את עצמי, איך אני אתנהג עם אנשים ואיך יראו החיים שלי בתיכון החדש, בכיתה י"א. קצת מאוחר בכדי להירשם לתיכון חדש אבל יש לי שנתיים מלאות שעומדות לפני. קיוויתי שיהיו לי הרבה חברים חדשים וטובים ושאפילו אמצא כמה חברים לחיים. מרוב כל מחשבותיי לא שמתי לב שכבר הגעתי, והגיע הרגע הגדול.

נכנסתי לתיכון, אך הכל נראה רגיל. כנראה שלא יקפצו עלי ויתחילו לתחקר אותי מיד למרות הכל. נשמתי לרווחה בהקלה והלכתי לכיוון המזכירות בכדי לקחת את המערכת שלי. כאשר הבטתי בדף המערכת בידי, הופתעתי לגלות שיעור אחד שלא ידעתי שאפילו קיים ולא הבנתי מדוע שובצתי אליו, השיעור נקרא "היסטוריית העל טבעי". למרות שציפיתי ליום סבל רגיל בבית הספר, מצב הרוח שלי התרומם מעט. ציפיתי בקוצר רוח לתחילת הלימודים, אך קודם הייתי צריכה לרכוש חברים, דבר שאני גרועה בו.
הלכתי לטייל מעט בבית הספר בשביל להכיר אותו מעט, פחדתי שאלך לאיבוד מרוב גודלו הענקי, שלא השתווה בכלל לבית ספר הישן שלי. נעצרתי ליד ספסל לצד עצים יפהפים והתיישבתי לנוח מעט לפני התחלת יום הלימודים, התגאיתי בעצמי שלא איחרתי ליום הראשון ושאפילו יש לי עוד הרבה זמן לתחילת הלימודים. ראיתי בזווית העין שתי בנות בגילי מתלחששות אחת עם השנייה ומביטות בי, הרי אני הילדה החדשה. כאשר ראיתי אותן קמות וניגשות אליי מיד הסטתי את מבטי מהן והעמדתי פנים שאיני ראיתי אותן מגיעות,
"היי" אמרו שתיהן ביחד,
"היי" החזרתי בחיוך קטנטן,
"אני ג'ני" הציגה את עצמה הבלונדינית משתיהן, "ואני טרייסי" הציגה את עצמה הילדה בעלת השיער השחור. הן היו נראות כמו ההפכים של האחת מהשנייה, לג'ני שיער בלונדיני ארוך ויפהפה בעוד שלטרייסי שיער שחור המעוצב לקארה ארוך ומקסים, בעוד לג'ני עור שזוף לטרייסי עור בהיר וטהור, כאשר שמתי לב לגובה שלהן ולגזרה המושלמת, קינאתי בהן ומיד רמת הביטחון העצמי שלי ירדה, התפלאתי שמרמה נמוכה של ביטחון הן הצליחו להוריד לי אותה לרמה יותר נמוכה, בלי לומר כמעט אף מילה. כנראה הן במעמד גבוה, אך לא הייתי בטוחה.
"נעים מאוד, אני אמה" הצגתי את עצמי בפניהן,
"את הילדה החדשה?"שאלה טרייסי, "אם כן, אנחנו נשמח להכיר אותך ולהראות לך את בית הספר"
"כן זו אני" חייכתי מעט, "ואני אשמח "
הן החזירו לי חיוך והביאו לי סיור קטן, "כאן זה השירותים וכאן ליד אלה המלתחות," התחילה להגיד ג'ני, "אבל חכי, עוד לא הגענו לחלק הטוב ביותר." היא אמרה וחייכה חיוך ערמומי,
מיד לאחר מכן יצאנו מן המבנה והלכנו לכיוון מגרש הספורט הענקי,
"כאן, במקום המקודש הזה, " התחילה להגיד ג'ני ומיד לאחר מכן השלימה אותה טרייסי בחיוך ענקי, "משחקים הבנים החתיכים ביותר שתוכלי לפגוש"
התחלתי לצחוק ואמרתי, "אני מקווה מאוד שזה נכון"
ובלי התראה מוקדמת הן משכו אותי בכוח אל עבר המגרש, "בואי תראי בעצמך"
"לא לא לא לא" מילמלתי להן והן רק החזירו לי בחיוך,
התיישבנו במקומות הישיבה בתוך המגרש והן הצביעו על כל בן ואמרו לי את שמו,
כאשר שאלתי למה הן עושות זאת הן ענו לי ב"למקרה שתהיי מעוניינת".
חייכתי כשנשמע הצלצול, היום עומד להתחיל וכבר רכשתי חברות,
והתחלתי לחשוב אופטימי.