גם לי יש סוד! פרק 1

ציירתי לא הקשבתי בכלל למורה לא העתקתי מהלוח רק ציירתי.. ציירתי את מה שהרגשתי.. את הסתיו הרחוק את העלים הנושרים, את העצים הריקים. אני מציירת מגיל קטן אני טובה בזה אומנות הציור זורם לי בדם. "ליהי מחר בוחן" דין לחש לי באוזן. הנהנתי והמשכתי לסיים את הציור. "תתכונני את תקבלי אפס בציונים מחצית א'" שוב לחש לי דין. הבטתי בו חייכתי חיוך קטן והפכתי דף. העתקתי מהלוח. היסטוריה זה כל כך משעמם מזה מעניין אותי מה קרה לפני שלושים שנה. ואיך קמה המדינה!!. "היסטוריה זה לא צד החזק שלך מה?!?" לחש דין בחיוך. החזרתי לו חיוך "היסטוריכס זה כל כך משעמם אני לא מבינה מה לי ולזה?!?!" לחשתי תוך כדי שהעתקתי מהלוח דין החניק ציחקוק קטן שגרם לי להביט בו ולחייך. "הכל טוב אתם מסתדרים?" שאל מייק הסטודנט. הנהנתי וכך גם דין. "עם יהיה שוב גיכוכים האילץ להפריד בניכם עד סוף השיעור, יש לי אישור על כל החלטה כזאת" אמר מייק והמשיך לטייל בכיתה ולעזור לכל מי שמיתקשה בשאלות. החזרתי את פני למחברת, וללוח בחזרה. השיעור ניגמר ניסיתי להעלים את עצמי משם. אך מבלי רצוני מייק ניגש אלי "אני מבין שאת מתקשה בהיסטוריה. נסי קצת להבין את החומר הנלמד וכך יהיה לך קל יותר" אמר מייק והביט ישירות בעיני הירוקות בועקות. "לא מתקשה אני שונאת את השיעור הזה וחבל שבבית כלא הזה אין פטור משיעור משעמם כמו זה!" אמרתי וזיקפתי את הגב והבטתי לו בעיניים. "כאן זה לא כלא את יכולה ללכת מתי שאת רוצה. ושנית את שונאת את השיעור הזה כי את לא מבינה את החומר. את מחשיבה אותו כמשעמם למרות שלא ניסית פעם אחת באמת להקשיב במקום לצייר. ואם היה פטור מכל שיעור שהיית רוצה להבריז לא היה לך מה ללמוד. בקשר להיסטוריה אני כאן אם את צריכה עזרה או כל דבר אחר שגם לא קשור לזה" אמר מייק. הוא נתן סימן שאני משוחררת והתפנה לתלמידה שניגשה אילו. גילגלתי את עיניי והתקדמתי לכיוון הדלת. יצאתי מהכיתה וגם מהשיכבה נותר לי רק לטפס על השער ולחזור הביתה. נעמדתי מול השער וחשבתי על מה שמייק אמר. בדבר אחד צודק. חבל שאין פטור משיעורים משעממים כך יכולתי להבריז מכל השיעורים האלה מבלי שיעשו לי בעיות או מבלי שיתנו לי ציון או יורידו לי אותו. יותר נכון מי צריך ציונים, ציונים זה רק לחנונים ומה שזכור לי אני לא כזאת.

נקודת מבט של מייק

התפנתי לתלמידה השנייה ותפחתי לליהי בכתף סימן שהיא משוחררת. למרות שהייתי רוצה לתת לה אמונה לזה שהיא טובה. היא מזניחה את עצמה סתם. אני לא מחובר אלייה אבל דיי מחבב אותה. "תבואי מחר לשיעור ההגנה" אמרתי והלכתי אך התלמידה לא הרפתה ממני "בוא נשב עם כולם יהיה כיף ועם לירהן יהיה יותר צחוקים" היא אמרה והניחה את ידה וראשה על כתפי כאילו הייתי אחד מהחבר'ה שלה. הזזתי את כתפי והיא הורידה את ראשה ממני "אני לא אחד מהחברים שלך. אני כמו המורה שלך תתנהגי בכבוד!!" אמרתי והיא הביטה בי המומה "מה כבר עשיתי? הנחתי את הראש ביג דיל כאילו מה?!" היא אמרה והביטה בי "זה לא מכובד אני כאן כמו מורה את צריכה להתנהג כראוי אמרתי והמשכתי ללכת לחדר המורים והיא נשארה מאחור. הגעתי לכניסה וראיתי את ליהי עומדת בפתח ומתקרבת אלי. "אני צריכה עזרה. תוכל לעזור לי?" שאלה אותי וחיכתה לתשובה. "ברור!!.. במה?" שאלתי והייתי המום. ליהי אף פעם לא ביקשה עזרה. "להביא ציונים טובים. גם בהיסטוריכס.. אזרחות הכל.." היא אמרה ונראתה מאוד רצינית. "טוב אני קצת המום מזה שאת ליהי ברסלי לא רק ביקשה עזרה אלה גם עזרה בשיעורים" אמרתי. "אני שמח מאוד לשמוע שאת רוצה לקדם את הציונים שלך.. הברר עם המחנכת שלך עם אוכל להוציא אותך בכמה שיעורים לכמה שיעורים איתי" אמרתי והיא חייכה חיוך רחב. "תודה רבה לך מייק אין אלייך" היא אמרה וחיבקה אותי חיבוק מחבב. חיבקתי אותה בחזרה חיבוק חונק ושמחתי בליבי שסוף סוף היא באמת רוצה להתקדם ובמיוחד מהחיבוק המפתיע. אני מרגיש אליה רגשות מיוחדים שלעולם לא יתממשו אני סטודנט מורה והיא תלמידה. נכנסתי לחדר המורים עם חיוך מחפש עם העיניים את הינאה. המכנכת של ליהי. אבל לא מצאתי אותה. רציתי לבשר לה שליהי סוף סוף רוצה להשתפר, לעלות את הציונים שלה ורק אנחנו יכולים לעזור לה. התיישבתי בכיסא וקיבלתי צלצול פלאפון מפתיע במיוחד. "הלו?" שאלתי וחיכיתי בקוצר רוח לשיחה. "אני צריך אותך! את העזרה שלך" הוא אמר. "אתה חייב לעזור מייק כולם עזבו אותי רק אתה האח בדם" אמר ליאור אח שלי. "יצאתי מהעולם זה רד לי מהוריד מחקתי אותך ואת כל המשפחה הזאת אתם לא חלק מהחיים שלי יותר. מה לא הבנת ממה שאמרתי לפני שש שנים?!?" אמרתי וניתקתי את השיחה אבל הוא שוב התקשר "מה אתה לא מבין במה שאמרתי לך מה?!?!?" אמרתי בעצבים. "מייק אתה הסיכוי היחיד שלי. הילדה שלי חטפו לי אותה. אתה חייב לעזור לי. כולם נטשו אותי לפני שלוש שנים מאז שעזבת בבקשה מייק אתה הסיכוי היחיד שלי" ליאור התחנן בפני. "תתקשר למשטרה זה לא בעיה שלי. ליאור" אמרתי ואז נזכרתי ברבי. ככה ליאור ואישתו קראו לה כי כשנולדה היא הייתה בול כמו ברבי מהסרטים. התרכחתי טיפה כשנזכרתי שהיא רק בת 6. "מה אתה צריך חייגת למישטרה?" שאלתי אותו. "לא! אני חייב בעוד שלוש ימים להעביר חבילת סמים בפריז ועד לכאן. זה קטן אלינו עשינו את זה מלא" הוא אמר והיה בטוח במילים שלו שאני על זה. "אולי אתה עשית את זה מלא פאמים ואני לא הולך לעשות את זה אני מתקשר למשטרה. ויופי שזה לא בכבוד שלך מדובר פה בבת שלך בילדה היפה שלך" אמרתי והתכוונתי לנתק לפני שהוא יגיד את המשפט הבא. "בכבוד ש"ך אל תעשה את זה! זה מסכן לא רק אותה אלה גם אותי ואותך ביחד מייק אני צריך שתיהיה בעד ההברחה הזאת כשברבי תיהיה הצלי תחזור למה שאתה עושה. כשאמא שלה נפטרה אני נשבעתי לה שאני ישמור על הילדה הזאת עד שאני המות אני מפציר בך מייק אל תעזוב אותי כמו כולם.." אמר ליאור והיה נדמה לי שהוא נשבר. זרקתי את הפלאפון על הריצה בעצבים. והסוללה יצאה ממנו והמסך נשבר. וגם לי נשבר הזין ממנו. יצאתי מהבועה הזאת לפני שש שנים ואני לא מתכוון לחזור לשם שוב. פתחתי דף חדש ונקי מכל החרא הזה.. מה אני עושה עכשיו..