זהות אחרת – פרק 5

"בר,אלו ההורים שלי" אמרה הדס והפנתה את גבה עם מבט של יאוש
"אני לא מאמינה! אז כאילו מה.. התמונות שהם מחלקים זה תמונות שלך?"שאלה בר והביטה מבט נקמה בהורים של הדס
"אז מי עוד?!" אמרה הדס בקול טרום בכי
"אל תדאגי,אני אטפל בהם" אמרה בר וירדה מן המדרגות בריצה
בר ירדה אל קומת הסלון הגדולה והצפופה,היא דחפה אנשים,לקחה תמונה של הדס ועלתה על השולחן האמצעי בסלון
"אנשים! תנו קצת תשומת לב!" צרחה בר והניפה בידה את התמונה של הדס
כל תשומת הלב של האנשים התמקדו בבר
"כמו שרואים,לחלק ממכם יש את התמונה הזו,ואם לא לכולם" אמרה בר והרימה את התמונה בידה
"הזוג האנשים שעומד שמה,זה שמחלק את התמונות,הם זוג הורים אידיוטים של הילדה הזאת!" אמרה בר והצביעה על הזוג ההורים
אתם שומעים כל מיני סיפורים על זה שהיא איבדה להם את הכבוד והם עיניים וכל מיני התבכנויות" אמרה בר בלעג
"אבל הבן אדם הזה שאתם עכשיו מביטים בתמונה.. בן אדם מדהים! היא אף פעם לא הייתה בן אדם של הרס וחסרת רחמים,זה הכל נובע ממצוקה! מצוקה על זה שהזוג הורים האלה,פשוט השתמשו בה כבובה! הם הרביצו לה,קיללו אותה,לא נתנו לה יחס רק בגלל תינוקת חדשה,ההורים שלה לא היו שם בשבילה כשהיא הייתה צריכה אותם! הם היו שם בשבילה רק בשביל מכות וקללות,אז היא נכנסה לדיכאון עמוק וניהיתה פריקית שחורה! ורצתה לנקום באחותה,אחותה בת ה-12 שגנבה את כל הצומי של ההורים שלה,שהיא השוויצה בזה שההורים יותר אוהבים אותה ודואגים לה! אז היא החליטה לנקום בה ואמרה לה שאם היא תשכב עם הידידים שלה זה יגרום לה הנאה,הרי היא לא שיקרה ולא כלום,היא הלכה לעשות את זה והיא נהנתה והמשיכה הזה! אז תעשו טובה וקחו את מה שאמרתי לתשומת לבכם,הילדה הזאתי,המבויישת הזאת שעומדת ממש בקומה מעליי,היא בן אדם מבדהים והיא ממש השתנה,היא לא הייתה צריכה להתשנות,היא תמיד הייתה בן אדם מדהים שכזה,היא תמיד רצתה משפחה חדשה שיתנו לה תקווה ואהבה,מה שלא היה לה כשהיא הייתה עם המשפחה הישנה שלה." אמרה בר לכל המשפחות והאנשים בבית היתומים.
כל האנשים מחאו כפיים לבר,הם קראו את התמונה וזרקו אותה ותקפו את ההורים של הדס,בר הייתה גאה בזה,אבל היא הייתה יותר גאה אם היא הייתה עם הדס,אז היא עלתה לקומה מעליה.
הדס ללא כל מילה רצה וחיבקה את בר חזק,והיא אמרה בקול ביישני "תודה".
היום הפתוח הסתיים,ולאחר ארוחת שישי כל המחנכים עברו מחדר לחדר והציגו את המשפחות שרוצות לאמץ אותם.
בר הייתה בדרך לחדר שלה ושל חן וכשפתחה את דלת החדר חן קם ממטתו והתקרב אליה וחיבק אותה
"אני מצטער על הכל" אמרה חן ונרפא ממנה,בר לא אמרה כלום,היא פשוט חייכה וקפצה על מיטתה.
"אני מעריך את האומץ שהיה לך שמה,לעמוד מול כל כך הרבה אנשים ולהגיד על זה שהדס היא בן אדם מדהים" אמר חן והביט בבר בחיוך
"איזה כיך שיש לי תאומה כזאת" הוסיף
בר הייתה עדיין כועסת על חן,אז הדבר היחידי שהיא העלתה זה חיוך אל התקרה.
נשמעו תקתוקים בדלת וצעקות "בר? חן? אתם בחדר?" בר רצה אל הדלת ופתחה אותה והיא ראתה
את המחנכת של הילדים הקטנים,רחל.
רחל באה וישבה על המיטה של בר ובר וחן ישבו לידה ושמעו לכל דבריה של רחל.
"יש מישהו שרוצה לאמץ אותנו?" שאלה בר בשמחה
"כן,יש 12 משפחות שרוצות לאמץ אתכן" אמרה רחל ופתחה את התיק האישי של בר וחן
בר וחן שמחו והתחבקו
אבל רחל הייתה בהלם.
"רחל? הכל בסדר?" שאל חן את רחל
"יש איזה שינוי קטן" אמרה רחל
"מה השינוי?" שאלה בר והביטה בחן
"בר,ה-12 משפחות האלה רוצות לאמץ רק אותך" אמרה רחל בהלם
"וכמה מהם רוצים אותי?" שאל חן בהלם פתאומי גם
"אף אחד" אמרה רחל