זהות אחרת – פרק 3

"שלום לך הדס! איך בבית היתומים? נורא נכון? אני כל כך שמח! זה כל מה שרציתי שיהיה לך כל החיים,נורא! אחרי שהשפלת את המשפחה והורדת את הכבוד שלנו על הרצפה וגרמת לנו להיות עניים,עכשיו כל זה יחזור אלייך בבום! אני בטוח שאת כל כך מושפלת ואין לך כבוד בבית יתומים העני והרע הזה,הרי את יודעת שאף אחד בעולם הזה כבר לא לצידך ולא איתך,במיוחד לא אנחנו.
חבל שלא עשינו הפלה,היינו עושים זאת אם היינו יודעים שהיית גורמת לכל הדברים האיומים האלה
את פשוט אדם נורא
חסרת כבוד ורחמים
אני בטוח שאת מאושרת על זה שאף אחד לא מאמץ אותך… את יודעת למה? משום שכל מי שרוצה לאמץ אותך,אנחנו מספרים לו כמה את נוראה! תאמיני לי שבאו הרבה.. מאוד… וחבל שכולם התאכזבו מאוד.
אוהבים,אמא ואבא"
בר לא האמינה שמשפחה של הדס יכולה להיות כל כך אכזרית ורעה,במכתב הזה הם פשוט השפילו אותה וגרמו לה לסבל,אבל מצד שלי,אולי להדס יש פרצוף שני,פרצוף אפל,בר הייתה סקרנית לדעת מה הפרצוף האפל שלה,אבל היא הייתה בטוחה שכאשר היא הייתה מספרת לה שהיא קראה את המכתבים,הפרצוף האפל היה מתעורר ומכסה את פניה של הדס,הרי בר למדה שלאנשים יש הרבה מאוד פרצופים,והיא לא הייתה בטוחה מה היה הפרצוף האמיתי של הדס,אולי הטוב,או הרע,או שאולי אין לה בכלל פרצוף רע ומשפחתה כתבו את זה בשביל לגרום לה רע!
בר הייתה כל כך נסערת,שבקושי היא הייתה יכולה להירדם,והיא כל כך רצתה ללכת לחדרה,אבל היא נשארת בשביל הדס,בגלל שהיא הבטיחה לה.לבסוף היא נרדמה.
והינה עלה השחר בערך,יש ממש טיפה אור בחוץ,בר התעוררה ממש מוקדם בשביל לברוח,אבל ראתה שזה מאוחר מדיי
הדס התעוררה לפניה
והיא לא הייתה נראית שמחה
"למה.. למה קראת את המכתב הזה?" שאלה הדס והביטה מבט שנאה בבר
"אני מצטערת,בטעות" אמרה בר בחשש
הרי בר שחכה להחזיר את המכתב אל הקופסא ואת הקופסא אל המקום,היא הייתה כל כך מופתעת שהיא פשוט לא זזה מהמיטה,ונרדמה ישר.
"את יכולה להשאיר אותי בבקשה לבד?" שאלה את הדס ודמעות שקופות צצו בעיניה הגדולות
"כן,ברור" אמרה בר וישר בריצה יצאה מן החדר ישר אל המסדרון הארוך והענק
בר סגרה את הדלת והתחילה לצעוד,היא צעדה בשקט כדי לא להעיר את כולם,מבטה של בר היה אל הרצפה,אבל כאשר היא הרימה את מבטה,היא ראתה את חן!
"איפה היית?! את נעלמת לי!" אמרה חן בכעס ורץ אל בר
"נכון" אמרה בר "אתה גרמת להעלמות שלי" הוסיפה
"את רוצה להגיד לי שנעלבת?" אמר בר בפתאומיות
"לא נעלבתי,התאכזבתי" אמרה בר והמשיכה לצעוד,חן צעד אחריה.
"איפה ישנת?" שאל חן ברגיעות
"זה לא כזה משנה לך" אמרה בר והגבירה את קצב מהירות ההליכה
"זה משנה לי! את אחותי! אני דואג לך!" אמרה חן ועמד במקומו
בר עמדה במקומה ואמרה בצעקה "אתה באמת דואג לי?! אם הייתה דואג לי הייתה רץ אחריי כשיצאתי מהחדר!" והמשיכה ללכת
חן רץ אחריה ושניהם הגיעו אל הסלון הגדול,איפה שמתארגנת מסדר הבוקר
היו מעט ילדים בסלון,אבל לאט לאט כל הילדים התחילו להתאסף בשורות,גם חן ובר הצטרפו.
"בוקר טוב! אתם הרי יודעים היום שהיום זהו היום הפתוח?" אמרה המנהלת
חצי היו המומים,חצי היו שמחים וחצי בכלל רצו עוד שניה לקפוץ מן החלון.
"היום יש לכם חופש מן הלימודים" הוסיפה המנהלת
כל התלמידים שמחו וקפצו ממקומם וצעקו
"אל תתלהבו!" צרחה מנהלת "ביום חופש הזה אתם מנקים ומצחצחים כל חור של עכברים פה! אתם צריכים רושם מיוחד!" הוסיפה המנהלת בצרחה
בנתיים כאשר המנהלת דיברה,בר התעלמה מדיבוריה וחיפשה עם עיניה את הדס,אבל לא מצאה אותה בשום מקום,והיא התחילה לדאוג.
"המורים והמחנכים יביאו לכם את הכל,תתחילו להתכונן בנתיים!" אמרה המנהלת והוראתה למורים והמחנכים ללכת להביא את הדליים.
בר עדיין לא התייאשה וחיפשה את הדס בעיניה,והינה הדס הופיע בפתאומיות בקומה למעלה איפה שהמדרגות.
הדס קלטה את בר וירדה במהירות במדרגות והופיע מולה ואמרה:
"את רוצה לדעת למה הם כתבו את המכתב ככה?!" אמרה הדס במהירות
"אממ.. כן" אמרה בר,בר לא הספיקה כבר להגיד את המשפט הזה והדס כבר תפסה בידיה ומשכה אותה אל הקומה השניה.
"אז ככה.. הם כתבו את המכתב הזה כי פעם….."