זהות אחרת – פרק 1

"זהו הבית שלכם עכשיו,פה אתם תאכלו,תשנו,תנקו,תעבדו,תלמדו,הכל!!"
צווחה מנהלת בית היתומים אל מסדר הילדים החדשים.
"הכי הרבה כאן,תיענשו,אם לא תכבדו או תשמעו לקול הצוות" צווחה שוב המנהלת והפנה מבטה אל שורת המורים והמחנכים שעמדו בשורה מסודרת מאחורי גבה של המנהלת.
"עכשיו אתם משוחררים ללכת לישון" אמרה המנהלת ברכות.
"זה לא בית יתומים זה גהנום.. איך הגנו לפה חן??" לחשה בר אל התאום שלה.
חן לא ענה,חן היה מפוחד וצייתן ולא צייץ מילה אחת מאז שהוא ותאומתו הגיעו לבית יתומים.
"ככה חשבתי,שפוט" אמרה בר באכזבה ובחנה עם עיניה את כל הפינות הקטנות של בית היתומים.
מסופר כאן על זוג תאומים,ששם בר וחן שגילם הוא 14,בר וחן נולדו בדרום תל אביב בפינה נסתרת וננטשו שם לאחר כמה ימים.
התאומים הקטנים עברו מבית לבית,מפנימייה לפנימייה,ממוסד למוסד עד שהגיעו לבית היתומים הנורא,הם לרוב גדלו ברחוב,משום שכאשר שכל פעם הם הגיעו למקום כלשהו,הם מצאו דרך לברוח כמה שיותר מהר.
הם רצו אל אמא ואבא,הן רצו אל המשפחה המקורית שלהם,אבל הם לא היו שם בשבילם כשהם באמת היו צריכים אותם.
"איך נברח מפה? איך?! יש פה גדר חשמלית שאם אתה מתקרב מטר אחד אתה מתחשמל! שומרים בכל מקום ושטח די סגור!" אמרה בר אל חן בכעס.
"למה תמיד כשאנחנו מגיעים למקום כלשהו,הדבר הראשון שאת מחפשת זה לברוח ממנו! למה את עושה את זה? למה זה טוב? בגללך הגענו לכאן!" צעק חן על בר.
"אתה לא רוצה לגלות מי ההורים האמייתים שלך?" שאלה בר בתמימות
"לא! כל עוד הם נטשו אותנו כשהיינו בני יום,למה שאני עוד ירצה לפגוש אותם?? בגללם כמעט היינו קרובים למות!" אמרה חן בכעס ובליווי דמעות קלות.
"טוב אתה עייף,לך לישון" אמרה בר בעצבים ויצאה מן החדר אל המסדרון.
בר צועדת במסדרון ברגליה היחפות והחיוורות ברצפת המדרון המרופדת בריפוד רך ונעים עם כתמים שחורים וכתומים בכל מקום ופינה,היא פשוט ממשיכה לצעוד במסדרון הארוך באיטיות ללא פחד,כאילו מחכה לה שם מישהו.
"היי לך" פתאום שמעה בר קול נשי ורך
"מיזה?" נעמדה בר ושאלה בפחד
"מאחורייך!" אמר הקול הרך
בר הסתובבה באיטיות וראתה נערה יפת מראה,עינייה כחולות ירוקות,שערה חום עם גווני בלונד זוהר הלובשת קוטנת לבנה ומלוכלכלת מעט,בר חשבה שכאילו מלאך עומד מולה.
"מי את?" שאלה בר את הנערה
"אני הדס,מי את?" ענתה הנערה
"בר" ענתה לה
"היי בר,למה את הולכת באמצע הלילה פה לבד" שאלה אותה הדס ברכות ובחיוך
"סתם,רציתי להכיר פה את המקום,אני חדשה" אמרה בר וחייכה לעבר הדס
"ברוכה הבאה" אמרה הדס
"את יודעת שמחר זהו היום הפתוח? מחר באים משפחות אומנות לפנות פה חצי מהילדים" הוסיפה
"יש פה יותר מדי" אמרה בגיחוח
"משפחה אומנת זה מה שחסר לי עכשיו" אמרה בר ודמעות צצו בעיניה.
"את רוצה להכנס לחדר שלי?" שאלה אותה הדס
בר הינהנה בראשה ונכנסה לחדרה של הדס