זהות אבודה – 3
גבריאלה חייכה בחזרה אל גבי ,
ונתנה לה חתיכת אבטיח טרי שהביאה מביתה .
שניהן נשארו שם במהלך כמה זמן , עד שהגיע ויקטור לאסוף את גבי והלכה
גבריאלה לא הבינה מה קרה , היא לא הבינה כלום ולא זכרה וראתה בראשה
אישה יולדת ,
גבי נופפה לה בידה ונכנסה למכונית .
ויקטור שאל : " מה זה ? יש לך חברה חדשה ? למי נופפת שלום ? "
גבי ענתה : " לחברה חדשה שלי "
ויקטור שאל : " אה כן ? , ואיך קוראים לה ? "
גבי ענתה : " קמילה , קוראים לה קמילה "
ויקטור הפסיק לשאול ורק אמר :" שם יפה"
ואז התרכז רק בנהיגה .
גבריאלה נשארה בים וחשבה , " או…או…אולי אלה זכרונות , לא , לא
יכול להיות האישה הזאתי לא נראתה כמוני ,
אולי זה כן זיכרון אולי הכרתי את האישה הזאתי שהיא
האמא של הילדונת ?,
ואיך בכלל ידעתי לשחות ?
אני לא זכרתי אם אני יודעת לשחות או לא , זה …זה מוזר .
והאיש שצילם כשעלתה לי התמונה הזאתי לזיכרון נראה בדיוק כמו האיש שבא לאסוף את גבי , הוא אבא שלה ….
הייתי רופא בעבר ?
אני ..לא יודעת מה קורה פתאום ! "
תגובות (2)
איךךךךךךךךךךךךךךךךךך????????????????????
אהבתי מאוד.
תני ביטחון בסיפורים שלך, הם טובים כל עוד את אוהבת אותם. אם את לא אוהבת אותם הפסיקי לכתוב אותם.
אם תאהבי את הסיפורים שלך, גם אחרים יאהבו אותם, יוכלו לראות את הביטחון שלך בסיפור וזה יסקרן את הקורא.