זהב מלוכלך – פרק 2

אדיסון גילברט הייתה ביתו הבכורה של אלייז'ה סוליס גילברט, מדען מצליח ושחקן גולף לא רע בכלל. היה לה אח קטן, תומאס שמו (כן, היא מודעת לאירוניה, אבל מה אפשר לעשות שהוריה היו מעריצים מושבעים?) שעדיין למד בתיכון.

"אז אבא שלי גילה איזו נוסחה מסובכת שהייתה חשובה מאוד לפיתוח תרופה לזאבת" אדיסון סיפרה לי בשעמום. בחצי השעה האחרונה היא הציגה את עצמה בפני וסיפרה לי קצת על משפחתה. "מאז 2012 הכל השתנה; עברנו לבית עצום, נהג פרטי, פתאום יש עוזרת 24/7, החיים הטובים" היא סיכמה.

חייכתי אליה. אדיסון חיה את החיים הטובים 8 שנים, לעומתי, שנולדתי אליהם. בחרתי לא להעלות את זה והמשכתי לשבת ולשמוע על אחיה תומאס, שמסתבר שהתחיל "לעשות ביד" לאחרונה.

"אז נכנסתי לו לחדר לראות אם הוא גנב לי שוב את המטען והכל היה חשוך, ואז פתאום שמעתי-"

"טוב טוב הבנתי!" אמרתי לה בגועל, ממש לא רציתי שתמשיך.

"ממש נסיכה, זה סתם ילד חרמן בן 14" היא צחקה. "אז מה הסיפור שלך נסיכה?".

לא ממש אהבתי את הכינוי שהדביקה לי, אבל כחכחתי בגרוני ואמרתי "אבא שלי הוא סיימון קלארק, אני גרה אצל ההורים שלי ב-"

"סיימון קלארק ברצינות?!" היא קטעה אותי בהפתעה. "הבמאי? זה שעשה 'צרות בגן עדן' ואת 'גיבור נופל'?".

"אממ כן" אמרתי לה, מעט מודאגת מתגובתה.

"וואו אלו סרטים גדולים! הוא גם ביים את כל העונה הראשונה של 'החיים מעיניו של מקס', הסדרה לא אותו הדבר בלעדיו!" היא אמרה בעצב והמשיכה לירות שאלות.

קיוויתי שמפני שמדובר באוניברסיטה יוקרתית וידועה, רוב הסטודנטים פה יהיה די עשירים ובעלי הורים מפורסמים כך שאני לא ממש אבלוט. אבל תגובתה של אדיסון הפריחה את התיאוריה שלי ויצרה אצלי לא מעט דאגה.

"תקשיבי הוא עשה סרטים מדהימים, איזה כיף לך שאת הבת שלו" היא אמרה בהתרשמות, ואני רק הנהנתי מעט במרירות.

"אממ אדיסון?"

"כן?"

"תוכלי אולי… לא לספר לאנשים על אבא שלי?" שאלתי בחשש והיא הביטה בי בהפתעה.

"בטח, אבל למה לא?"

"אני פשוט מעדיפה שאנשים יכירו אותי קודם… ולא את המשפחה שלי" השבתי לה והיא הנהנה בהסכמה.

"בסדר, את יכולה לסמוך עלי" היא קרצה ובאותו רגע באמת סמכתי.

אחרי השיחה המעט מתוחה על המשפחות שלנו, אדיסון עברה איתי קצת על המפה והוסיפה הערות משלה כגון "כאן הכי טוב לשתות בירה עם חברים בערבי שבת" או "זה ספסל מעולה למזמוזים כי יש עץ ענק שמסתיר אותו מהשביל הראשי".

אחרי כמה שעות של הסתגלות לחדר ודיבורים עם אדיסון, גיליתי שהיא מתחילה את שנה ב' שלה באוניברסיטה, עם התמחות בביולוגיה. היא ראתה איך המדע והידע שינו את חייהם וקיוותה להמשיך בדרכו של אביה.

"אבל אני אעשה את זה הרבה יותר מעניין" היא הבטיחה. "שום נוסחאות כימיות משעממות, אני ממש אהיה בשטח ואעשה ניסויים והכל". היא שקעה לרגע במחשבה ואז התנערה ממנה ושאלה "מה איתך, מה החלטת שיהיה החוג הראשי שלך?"

"בעיקרון רציתי ללמוד פילוסופיה וספרות… אבל אבא שלי לא ממש אהב את זה" בלשון המעטה. "אז בסוף התפשרתי על לימודי משפטים. אם אצליח אולי אכניס כמה קורסים בנושאים שמעניינים אותי" סיכמתי ביובש, לא נכנסת לריב הגדול שהיה לנו על זה. מצחיק איך לאבא שלי לא אכפת כמעט משום דבר בחיים שלי, אבל פתאום כשרציתי ללכת ללמוד הייתה לו דעה כל כך נחרצת.

אדיסון הביטה בי בעצב "ואין דרך שתוכלי ללמוד את החוג שאת רוצה?".

להמשך הפרק היכנסו לבלוג שלי: https://noamsstory.blogspot.com/2020/11/Dirty-Gold-2.html