זאת באמת אני?? ~הקדמה~

טיילור היא ילדה יפה מאוד, אחת היפות שאפשר לפגוש ;)
מבט אחד מעיניה הירוקות, אשר עטופות בריסים יפים וארוכים, והדבר נעשה. אין מישהו שפוי שיוכל לעמוד בפני המבט שלה, או המראה שלה. לטיילור שני חברים-קייסי ודניאל. וטיילור היא תלמידה מצטיינת, רקדנית מוכשרת, ותמיד במרכז העיניים. ועוד יומיים תתחיל השנה, וזו תהיה השנה הראשונה שלה בתיכון (וזה תיכון מופרד מהחטיבה).
אך טיילור היא גם מאוד אגואיסטית, לא אוהבת לעבוד קשה כי הכל בא לה בקלות, ויורדת על אנשים שהם פחות מקובלים (חנונים).
כל זה היה כך עד שיום אחד….

———————————————————————————————————
"היי, טיי, עוד יומיים תיכון, מתרגשת?" שאלה אותי קייסי כשהיא ודניאל הגיעו אלי. "ברור! אני כבר רוצה לראות איזה בנים יש שם…" "זה באמת כל מה שאת חושבת עליו?" שאל דניאל, משועמם. "כן, וגם זה שאני חייבת להראות מושלם, כמו תמיד בעצם." עניתי, כבר חושבת אלו בגדים אני אלבש. "טוב, נתערב שטיילור שלנו לא תוכל שלא להיות דיווה אפילו יום אחד…" אמר דניאל בקול ארמומי, "מה זאת אומרת דיווה?! אני לא דיווה!!" אמרתי, למרות שאני יודעת שאני באמת מתנהגת קצת כמו דיווה…
"את כן" אמרו קייסי ודניאל יחדיו, "ונתערב שלא תוכלי שלא להיות כזאת!" חזר ואמר דניאל. אבל אני חייבת להראות לו שהוא טועה, כי אני הריי תמיד צודקת!
"מה אני צריכה לעשות כדי להוכיח לכם שאתם טועים?" שאלתי בקול עינייני בזמן ששלושתנו מתיישבים על אחת מספות העור היקרות בסלון שלי. "בתיכון הריי אף אחד עוד לא מכיר אותך…" אמרה קייסי, לא הבנתי למה היא חותרת. "אז בואי נראה אם *את* תצליחי להיות *חנונית* למשך מחצית שלמה." אמרה קייסי ונשמעה מרוצה מעצמה. "מה?!?!" זאת התגובה הראשונה שיצאה לי. "נו באמת, קייס, את יודעת שהיא לא תצליח…" אמר דניאל, והמילים האלה היו מספיקות כדי שאסכים להענות להתערבות. אני יכולה להצליח בכל דבר שאני מנסה, גם אם זה להיות חנונית מטונפת, מאני אוכיח להם את זה. "אני מסכימה להתערבות, מה אני מקבלת אם אני מנצחת?" אמרתי, וראיתי שקייסי ודניאל נראו די מופתעים, חא, הם לא ציםו לכך שאצליח."כל דבר שתרצי," אמר דניאל, "ואם אני אפסיד, מה אתם רוצים?" שאלתי, די מפוחדת, כי להיות חנונית במשך מחצית שלמה… "רק שתודי שאת לא כזאת יוצלחת, לא מצליחה ב*כל* דבר שאת מנסה." אמר דניאל. אבל אני אראה לו שהוא טועה. כי אני אצליח.