זאת אני פרק 5

פרק 5 :
'ערה?'
"אל תעני אפילו" לינוי אמרה
"כן , ברור…"
"הוא שלי ואני אשיג אותו"
"אל תדאגי. אני לא אגנוב לך אותו אם זה מה שאת חושבת"
"את לא , אבל הוא אותך. תתרחקי ממנו ! "
"אני אתרחק, מבטיחה אני לא רוצה אותו"
הפעם שיקרתי. הוא היה פשוט מהחלומות. ונראה לי שגם יש לו משהו כלפי ! הסתבכתי.

———-למחרת בבית ספר————-
נכנסנו לכיתה אחרי שאמרנו שלום למלא אנשים. וואו . להיות מקובלת זאת עבודה קשה ! המון בנים התחילו עם החבורה ולינוי אמרה לי איך אני אמצא את השווים באמת , ולא את המגעילים. לא היה אכפת לי . רציתי את ערן – אוף ! שאני אעיף את המחשבה הזאת מהראש שלי ! יש המון בנים חתיכים , אני אמצא לי חבר ! לינוי היא אחותי החורגת ואני לא אעשה לה את זה !
בסוף שיעור היסטוריה עם יאיר , הוא קרא לי לשולחן שלו .
'היי שלי מה שלומך ?"
"הכל בסדר "
" אז איך בכיתה , עם החברים ?"
"הכל בסדר "
"אני שמח"
"תודה..?"
"בבקשה. אז ספרי לי קצת על עצמך"
"אממ אוקיי… אני שלי, עברתי כל החיים שלי בין מעוני נוער וילדים , בתי אומנה. אף פעם לא הצלחתי לשמור על קשר עם חברים בגלל שלא היה לי פלאפון ולא היה לי זמן לפתח קשרים חזקים , ישר הוציאו אותי."
"ומה עם ההורים שלך ?"
"ננטשתי כשהייתי תינוקת. אפילו אין שמות שלהם . "
"אני מאוד מצטער. "
"כן"
"אז ספרי לי שלי , מה החלום שלך ?"
"החלום שלי ? זה יישמע טיפשי . למצוא את ההורים שלי"
"זה בכלל לא טיפשי ! "
"כן. אבל זה לא יכול להתגשם . "
"ומה אם אני אגיד לך שכן ?"