זאת אני פרק 4

פרק 4 :
"שלי? אל תסתכלי אפילו, זה- ערן"
"לא מסתכלת .."
פתאום קפצו על לינוי 3 בנות . כל אחת חיבקה אותי בתורה , אמרה כמה התגעגעה , ולפתע אחת מהן הביטה בי ושאלה "ומי את ?"
"זאתי אחותי באומנה. היא בגיל שלנו" לינוי ענתה במקומי
"אה. מגניב" היא אמרה
"אני דנה , ואלו שיר ומאי" אמרה אחת אחרת.
"היי , אני שלי"
דנה הייתה הגבוהה , השזופה , היה לה שיער חום גלי .
מאי היא זאת ששאלה אותי . היא הייתה נמוכה עם שיער שטני מתולתל ויפה .
שיר הייתה בדיוק באמצע , כמוני וכמו לינוי , עם שיער חום וקצוות בלונדיניים .
הלכנו לכיוון הכיתה , בדרך המון בנים קרצו לנו והמון בנות הסתכלו בקנאה . לפי זה הבנתי , אני חלק מחבורת המקובלות עכשיו.
בשכבה שלנו היו 5 כיתות. זה היה בית ספר לאיזור שלנו . המעמדות היו בולטים. ישר הבחינו מי בא מהשכונה שלנו ומי בא ממקום אחר. מכל 5 הכיתות, שיבצו אותי עם לינוי וחבורתה. הן ממש נחמדות, לא מאלו שפוגעות.

נכנסנו לכיתה, התחיל השיעור. ראיתי את ערן מסתכל עלי . הוא היה כל כך חתיך ! אמרתי לעצמי : אל תחשבי על זה אפילו ! הוא של לינוי , היא כל כך נחמדה אליי , אני לא אעשה לה את זה. אבל ערן ? לא הוריד ממני את עיניו.

בסוף בית הספר נפרדנו מדנה מאי ושיר ואני ולינוי הלכנו לקניון. לינוי הוציאה את האייפון 4 שלה , והתקשרה להודיע לאמא שלה שאנחנו הולכות לקניון. ללינוי יש כרטיס אשראי שכשהיא יוצאת לקניות, היא משתמשת בו.
קנינו מלא דברים : מלא מלא סקינים, ג'ינסים , סריגים, חולצות , שמלות , נעלי עקב , נעלי ספורט חדשות , סווצ'רטים, והכל מותגים . היה ממש כיף

חזרנו הביתה וסידרנו את הדברים בארון שלי. כשאורלי ומשה חזרו הביתה , הם הביאו לי וללינוי אייפון 5 חדש .
ואז , קיבלתי הודעה בפייסבוק מערן ,

'ערה?'