זאת אני פרק 20

"ועכשיו לתחנה הבאה" אמרתי.
פגשתי את רוני במקום בו קבענו.
"נתצפת עליהם ?" שאלתי
"אולי נשאיר להם קצת פרטיות ?"
"אני חייבת לראות"
"נקווה שזה יעבוד." רוני אמר בדאגה.
"גם אני מקווה."
"היא אוהבת אותו. זה שקוף כל כך ! הוא לא אוהב את זה. הוא אוהב את המרדף היא חייבת להיות קשה… היא יודעת את זה בכלל ?"
לא הרגשתי בנוח עם השיחה, נתתי את כל סודותיה בידיו לכן חייגתי אליה.
ראיתי איך היא רואה את השיחה אך בוחרת לסנן. "אוי, לא אל תעשי את זה.. זה שקוף מדי " מלמלתי לעצמי. התקשרתי שוב , הפעם היא ענתה
"לינוי" אמרתי
"כן ?"
"את שקופה מדי. את חייבת להראות לו שאת לא מעוניינת. ולמה סיננת ??"
"טוב סבבה.. מה את עושה ?"
"אממ סתם כזה את יודעת.. טוב, תעשי כאילו שאת מנסה למשוך את השיחה כי משעמם לך, ואני חייבת ללכת.."
"אה .. תהני .. " אמרה, לעשות הצגות היא יודעת מה שבטוח..
"אל תנתקי את השיחה, תעשי כאילו.. אני רוצה לשמוע.."
"טוב.. יאללה ביי" אמרה, וראיתי שהיא מניחה את הטלפון על ברכיה.
"מי זה ? שלי ? שיר ? מאי ? דנה ?" שמעתי את ערן שואל את לינוי
"שלי" ענתה לינוי
"מה היא רצתה ?"
"סתם לשאול איפה אני.. היא יוצאת עכשיו עם רוני.."
ערן הנהנן .
"אוף מתי הוא מגיע ?"
"כן למה האוטובוס לא בא ?"
"התכוונתי לג'ון, הנהג שלי" צחקה
"אה.. כן" גיחך.
"למה אתה פה בכלל ?"
"יצאנו כמה חברים והם הולכים לכיוון השני, שלחו אותי לפה רוני אמר שזו תחנה פעילה.."
"אהא.." אמרה באדישות והביטה בטלפון שלה, מחכה שהוא יפתח את השיחה.
"מה את עושה פה ? ועוד לבד, בלי החמולה ?"
"אז ככה קוראים לנו, החמולה ?"
"בערך.. החמולה שלך.."
"אנחנו בסך הכל חברות טובות, הן לא שפוטות שלי והן לא יעשו כל מה שאגיד."
"אז למה בגללך שלי עם רוני ? את מסננת אותי במקומה ? הבן אדם מאוהב בה לגמרי היא לא שמה עליו וזה רק בגלל שאת אוסרת עליה " ערן אמר בשקט, אדישות ועצבנות יחדיו.
רוני הביט בי כלא מבין. פני כעסו והוא נעמד כלא מאמין.
"רוני.. רוני לא.."
"אל תדברי איתי."
המשכתי להקשיב לשיחתם
"היא אוהבת את רוני אל תחיה בסרט !" אמרה לינוי באדישות
"אז למה היא מסננת אותי ?"
"למה אתה מתקשר ? יש לה חבר והיא אוהבת אותו ואתה כל הזמן מנסה להתקרב אבל היא לא רוצה כי יש לה חבר .." אמרה "אתה סתם משלה את עצמך.. גם אם היא הייתה אוהבת אותך, למה שאני אמנע ממנה ?"
"כי את רוצה אותי"