זו אני – פרק שני ☻☺☻

30.03.14 , השעה 15:20

עברו כבר 3 ימים מאז שקיבלתי את הפתק.
אין זכר לאבי ולאחי.
הוא אמר שהוא יחזור לפנות ערב.
התקשרתי לבית החולים והם אמרו שלא התאשפז אצלם אף אחד בשם
דניאל כרמיאלי.
בחיים שלי לא דאגתי ככה.
בבוקר הראשון אחרי הפתק – חיפשתי את אבא בבית. הוא לא היה שם.
התקשרתי לבית החולים, לאחר שהבנתי שאח שלי לא היה מאושפז, ניסיתי לתפוס את אבא
שלי בנייד. עדיין לא עונה.
חיפשתי פתק במטבח – אין שום דבר. אין זכר לחיים שלהם פה.
התקשרתי לתומר אחרי שהוא גמר ללמוד וקראתי לו.
סיפרתי לו הכל והוא חיבק אותי. ישבנו מחובקים דקות ארוכות תוך כדי שדמעות זולגות
על לחיי. תומר ניגב אותן.
בלי תומר – אין לי מושג איך הייתי עוברת את כל זה.
אני לא יודעת כבר מה לעשות.
אני ילדה בת 15 – איך אני אמורה למצוא אותם?
איך אני אמורה להסתדר לבד עד שהם יחזרו??