זֵהִים – פרק שני

האנשים התקדמו לכיוון האולם הראשי,כל זוג הביא מתנה צנועה לכבוד שובו של ארתור.
לא כל יום שומר חוזר לכפר,זה היה ללא ספק אירוע יוצא דופן.
השומרים היו שומרי החוק והסדר,הם היו האחראים על הכפר. הם חוקקו את החוקים והיו גם אחראים לאכוף אותם. הם היו מעורבים בכל דבר,אפילו הקטן ביותר. בכל עשור נבחר שומר חדש,עד כה היו תשעה שומרים. כל אחד מהשומרים עובר הדרכה ונשבע בהבטחה להגן על הכפר ולציית לחוקים שלו. בסיום ההדרכה השומר החדש יוצא אל מחוץ לכפר ורוכב אל מדינות רחוקות. השומרים גם אחראים על שמירת גבולות הכפר מפני זרים ואויבים.
השומרים היו מאוד מוערכים בכפר,כולם העריצו אותם ורצו להיות כמותם.
.
דיאנה והלנה עצרו בדרך לאולם בביתה של דיאנה כדי לשים את לאסי שם.
לאחר מכן הן הלכו במהירות לכיוון האולם הראשי וניסו לעקוף את האנשים בשביל לברך את ארתור לשלום.
"ארתור!" דיאנה אמרה בשמחה לאחיה ונופפה בידה.
ארתור שם לב לדיאנה ונופף אליה בידו בזמן שהוא דיבר עם זוג זקנים שבירכו אותו על חזרתו הזמנית.
לאחר שנפרד מהם לשלום הוא בא לכיוונה של דיאנה וחיבק אותה בחיבוק דוב ונישק את לחייה "אני לא מאמין כמה גדלת" הוא אמר בחיוך.
דמעות עיקצצו בעיניה של דיאנה,זה באמת היה המון זמן. הפעם האחרונה שדיאנה ראתה אותו הייתה לפני שנתיים בדיוק. ארתור נבחר להיות שומר וזה היה הזמן שלו לצאת לעולם הגדול ולהגן על הכפר. ארתור הבטיח לה שיחזור בריא ושלם,נפרד ממנה ומאביה והיא לא ראתה אותו מאז. אחד לחודשיים הוא שלח להם מכתבים על המסעות שלו אבל זה לא הרגיש אותו הדבר. לפני שנבחר לשומר הם היו קרובים,ארתור נהג לשחק איתה אחריי הלימודים ולעזור לה בשיעורי הבית.
זאת הייתה הקלה שהוא סוף סוף חזר הביתה,אפילו אם זה לזמן קצר.
ארתור בירך את הלנה לשלום גם כן וליטף את ראשה.
מהר מאוד גם אביה של דיאנה הגיע לברך את בנו לשלום. בין אביה לארתור היו יחסים מתוחים אחרי שהוא נבחר לשומר,היא עדיין לא הבינה בדיוק למה. היא רק יודעת שאביה ניסה לגרום לארתור לוותר על התפקיד,מה שנראה לה מוזר כי זה היה תפקיד מכובד שכל אחד רצה בו. זאת הייתה זכות להפוך לשומר.
זה לא היה מפתיע שארתור קיבל את התפקיד,הוא היה תלמיד טוב וחרוץ,חברותיו והתחבב על כולם ללא מאמץ.
גם מעמד משפחתה של דיאנה תרם לא מעט,סבא שלה היה שומר ואחד ממייסדי הכפר.
זאת תמיד הייתה חידה אצל תושבי הכפר איך אביה של דיאנה לא היה שומר גם כן.
"ארתור" אביהם קרא בהתרגשות ובא לחבק את ארתור,דיאנה הצטרפה לחיבוק המשפחתי גם כן. ארתור חייך במבוכה.
לאחר קבלת הפנים החמה,כולם סעדו ביחד בחדר האוכל.
דיאנה נהנתה מהאווירה והשמחה של כולם,למרות שהיא ידעה שזה לא ימשך הרבה זמן.
בסופו של דבר ארתור יצטרך לעזוב שוב.
לפתע היא חשה עצב,היא העדיפה שארתור ישאר איתה.
נראה שארתור שם לב להבעת פניה הנפולות וניגש אליה לשאול איך היא מרגישה.
"זה פשוט.." דיאנה התחילה "מאז שאמא נפטרה יש לי רק אותך ואת אבא ועכשיו זה מרגיש שאני מאבדת גם אותך" היא אמרה בעיניים מושפלות
ארתור התקרב אליה וכיסה את זרעותיו סביבה כמו מגן. "אני יודע שזה קשה" הוא אמר בלחש "גם אני התגעגעתי" הוא הוסיף בעצב.
הוא הוסיף עוד דברי נחמה ולאחר שדיאנה נרגעה הוא חזר לסעוד עם חבריו.
לאחר שהארוחה הסתיימה היא,אביה וארתור חזרו לביתם.
הם התיישבו בסלון כל הספה ושמעו על מסעותיו של ארתור,הוא סיפר להם דברים חדשים על ארצות רחוקות ולפעמים השתתק כשהוא דיבר יותר מדיי. הוא הוסיף שהוא מאוד התגעגע לבית והיה לו קשה בלעדינו.
ארתור קם בפתאומיות, הוא הודיע שהוא צריך לעשות כמה סידורים והבטיח שהוא יחזור יותר מאוחר.
השעה הייתה 12:00 בלילה,דיאנה כבר הייתה עייפה מהיום העמוס וקמה לחדר השינה,היא לא הייתה רגילה לישון בשעה מאוחרת כזאת.
היא חייכה,היום היה יום טוב היא חשבה לעצמה ומהר מאוד נרדמה.
זאת הייתה הפעם האחרונה שהיא ראתה את ארתור.