ורד שחור-פרק 9

הגענו לאחוזה,היא הייתה עצומה בגודלה.מוזר שהיא משרתת רק שני אנשים.
היינו במילאנו עיר ענקית ומדהימה,עם נופים מרהיבים שמעולם לא ראיתי.
"תיכנסו"אמרה אלנה כשהדלת נפתחה,כשנכנסנו היה סלון ענקי עם אח,טלוויזיה,שולחן קפה,ספריות עצומות עם גילופי עץ של אריות ויצורים מפחידים. העברתי את ידי על הגילופים בעדינות,היה שם טלפון בית ורדרד וחשבתי אם כדאי ליצור קשר עם אמא שלי,הסתובבתי וראיתי ספות לבנות ואדומות מסודרות מסביב לסלון,בחדר ליד היה מטבח וחדר אוכל מפואר.
"כמה קומות יש פה?"שאלתי את אלנה.
"חמש קומות"חייכה והוסיפה:"את יכולה לבחור כל חדר פנוי שאת רוצה.רובם פנויים"
"תודה רבה"חייכתי אליה,ג'וש נכנס עם המזוודות,מתנשם וזרק אותן על ריצפת העץ,"תודה על העזרה חברים"הוא התמוטט על הרצפה ונופף בכובעו.
אלנה צחקה וצנחה על ידו,הם התחילו לדבר על משהו אבל לא שמעתי,מרחוק זיהיתי את המזוודה הורודה שלי עם המדבקות.
לקחתי אותה וגררתי אותה במורד המדרגות לקומה השנייה,"היי"אמר ניקיטה והושיט לי את התיק המשובץ שלי,"היי"חייכתי ולקחתי ממנו את התיק שלי,"מאיפה השגת את זה?"
"ראיתי את זה אצל דיימון" הוא חייך,"את בטח רוצה קצת זמן לבד בבחירת החדר וכל זה"
הנהנתי,הוא חייך אלי ורכן לנשק את הלחי שלי,"ביי,מיס כוהן"אמר ונעלם.
"בנים…"הנהנתי.
"לגמרי"נשמע קול מאחורי,הסתובבתי במהירות-נערה ג'ינג'ית עם עיניים חומות ירוקות נוצצות עמדה מולי.היא הייתה יפה,כמו כולן כאן.
"היי מי את?"שאלתי אותה.
"אני לורה,לורה באלטר"היא חיבקה אותי כאילו אנחנו מכירות שנים.
"אני אלין,כוהן,אלין כוהן"חייכתי.
"הערפדה החדשה?"שאלה.
"כן"חייכתי.
"בגלל זה את כזאת קרה"אמרה לי שהתנתקה מהחיבוק.
"כן…"
"היי,את רוצה לראות את החדר הכי גדול בקומה הזאת?בואי הוא גם פנוי"היא משכה בידי והציעה לי לעזור עם המזוודה,"אני מסתדרת תודה"
"אני אקח את התיק"היא התעקשה.
"לא זה בסדר"
היא הביטה לתוך עיני והן התרחבו,קולה נשמע פתאום תקיף:"אני אקח את התיק ואת המזוודה".
בלי לדעת מה אני עושה נתתי לה אותם מיד,כאילו היא שולטת בגופי,הרגשתי מהופנטת.
היא חייכה שוב והתחושה עברה,כאב ראש קטן תקף אותי לחצי שנייה.
נגעתי במצחי,"מה זה היה?"
"שליטה מוחית,זה הכשרון שלי"היא אמרה וסחבה את המזוודה והתיק.
"וואו,מה זה אומר?"שאלתי.
"זה אומר שאני יכולה לגרום לבן אנוש לעשות כל מה שאני רוצה שהוא יעשה או יראה כל מה שאני רוצה שהוא יראה"חייכה.
"אבל אני לא בת אנוש"
"אבל את עוד בתחילת התהליך כך שדי פשוט להשפיע עלייך,אבל זה לוקח ממני קצת יותר כוח"היא ציחקקה.
הלכנו קצת לאורך המסדרון והגענו לדלת עץ כהה,היא פתחה אותה וחדר עצום נגלה לעברי,באמצע עמדה מיטה זוגית ישנה בצבע אדום בורדו משנות השבעים,שולחן עץ גדול עם מדפים וכיסא על גלגלים עם ריפוד לבן,מסך פלזמה עצום היה ליד אח קטנה בוערת וכורסה לבנה קטנה עם שטיח מולה,ספריית עץ גדולה לבנה עמדה שם אך הייתה כמעט ריקה מספרים.
"אלה ספרים ישנים,אני אוריד אותם לסלון"אמרה לורה ולקחה את הספרים שהיו מונחים שם,היא הצביעה על דלת לבנה ואמרה:"יש שם שירותים ואמבטיה לשרותך,כדי שלא תצטרכי לצאת מהחדר בשביל להשתין"
"תודה"חייכתי.
"כדאי שאלך להציג את עצמי והנה מפתח אם תרצי לנעול את עצמך,אז תהני" אמרה.
"רגע"עצרתי אותה,היא הסתובבה מיד,"כן?"
"מה הכישרון של ג'רמי ואלנה?"
"אלנה היא קוראת מחשבות וג'רמי שולט בדם"
"שולט בדם?"לא הבנתי.
"כן,הוא יכול לגרום לדם שלך לזלוג לך מכל חור בגוף שלך מתי שהוא רק רוצה ולשלוט על זרמי הדם,די קטלני" חייכה.
"די"צחקתי.
היא צחקה ויצאה מהחדר בטריקת דלת.
הנחתי את המפתח על שידה ליד המיטה וניגשתי למזוודה,מעניין מה ג'וש ארז לי שם.
פתחתי אותה,היא הייתה מפוצצת.
"המחשב שלי!"חייכתי והוצאתי את הלפטופ הסגול שלי והנחתי אותו על השולחן,חיברתי למטען ונתתי לו להיטען.
הוצאתי גם את האייפוד שלי והמצלמה,הטאבלט והאקס בוקס,"ג'וש,אני מאוהבת בך" אמרתי לעצמי וחייכתי,*הערה* לתת לו חיבוק כשאני מסיימת לפרוק את המזוודות.
אלבום תמונות שלי ושל החברות שלי,תמונה שלי ושל אלכס,אלבום תמונות של המשפחה,הבגדים האהובים עליי והגופיות שאני הכי אוהבת,קצת שורטים וג'ינסים מעיל וג'קטים סוודרים כובעים וכובעי צמר(ברצינות,הכל נכנס למזוודה הזאת) וכמובן "לא" צחקתי והוצאתי את תחתוני החוטיני שלי "אני לא מאמינה" זרקתי אותם ופשוט התחלתי לצחוק.
קיפלתי את כל הבגדים יפה והנחתי בארון שלי,תליתי את המעילים,הסוודרים והג'קטים וסידרתי את הכובעים וכובעי הצמר.
הוא לקח את אוזניות הביטס הקנטות הלבנות שלי ואת האוזניות הגדולות של איזה חברה לא מובנת,כמה שמלות(הוא גם שם שמלה אחת שדי שנאתי אבל לא נורא),סידרתי את כל האיפור שהוא לקח יפה על המדפים ואת הנעליים סידרתי בתחתית הארון,הנחתי את כל התכשיטים במגירות וגם את התחתונים והגרביים.
הוצאתי חבילת טמפונים ותחבושות "אין יותר מביך מזה" נאנחתי.
הוא לקח את הביקיני הסגול שלי ועוד ביקיני כחול שקלואי אמרה שהוא מדגיש לי יותר מידי את התחת.
חייכתי כשהוצאתי את שקית הניילון הבאה,אלה היו כל הפוסטרים שאהבתי,אני לא יודעת למה אבל התחלתי לבכות ולתלות אותם עם דבק סלוטייפ,אחרי שעה שארגנתי את כל הדברים,התקלחתי והתלבשתי (חולצה רחבה לבנה ושורט) החלטתי לנוח ולשחק באקס בוקס שלקח לי שעה לחבר למסך הפלזמה,דחפתי את המזוודה מתחת למיטה והתיישבתי על הכורסה בנוחות.
"היי"ג'וש נכנס,"מה שלקחתי היה מספיק?"
"כן!" הכרחתי את עצמי לקום וחיבקתי אותו חזק,"אתה מלך"
הוא חיבק אותי חזרה וצחק,"חשבתי שתאהבי את הפוסטרים"
"כן…"ניגבתי דמעה אחת.
"את מתגעגעת נכון?"
"ברור"
הוא הושיט לי את הפלאפון הישן שלי,גלקסי שתיים.
"איפה זה היה?"לקחתי את זה ממנו.
"על השידה בחדר שלך את יודעת בקליפו-"
"תודה תודה תודה תודה תודה!"חיבקתי אותו חזק יותר.
"אין בעיה,טוב אני יורד את צריכה משהו?"
"לא,ושוב תודה"הוא חייך וסגר את הדלת אחריו.
הנחתי את האקס בוקס ופתחתי את אחת המגירות,המגירה שבה שכבו התמונות והאלבומים,סגרתי אותה כמעט מיד,אני עוד לא מוכנה.
דיימון נכנס לחדר,"למה את לא יורדת?"
לא עניתי.
"למה את לא עונה?"
"אני לא רוצה לענות"
"את עייפה?"
"כן"
הוא הנהן ונשכב על מיטתי.
"מה אתה עושה בדיוק?"
"שוכב על במיטה שלך"
"אני באתי לשכב שם"
"תשכבי"
חייכתי חיוך קטן ונשכבתי על ידו.
"אתה כועס?"
"הממ?"
"אתה כועס?"
"על מה?"
"אתה יודע על ה"לך תהרוג מישהו"
הוא שתק קצת,"אני כועס בגלל שזה נכון"
"אני לא חושבת ככה"
"את אמרת את זה"
"אני יודעת אבל-"
הוא השתיק אותי ופשוט אמר לי להביט בתקרה,"מה את רואה?"שאל.
"תקרה?"
"נכון"
קמתי לישיבה,"מה הקטע,חשבתי שאתה הולך להגיד משהו חכם על החיים ואז אני אמורה להרגיש מטומטמת כי עניתי תשובה מפגרת"
הוא שילב את זרועותיו מאחורי צווארו ותפס את כל המקום,"גם אני חשבתי"
היה חשוך אבל ראיתי אותו מחייך את החיוך העקום שלו,נשכבתי על חזהו הלוהט והקשבתי לדפיקות הלב שלו.
"אני קרה לך?"שאלתי.
"קצת"
"ולא אכפת לך?"
הוא נאנח והרגשתי את ידו על שערי,"לא כל כך"
עצמתי את עיני,דיימון זמזם איזה שיר אחד שלא זיהיתי וידו שיחקה בשערי.
חזהו היה לוהט ונע מעלה ומטה,הרגשתי את השרירים שלו וחייכתי.
'לילה טוב' שמעתי בראשי.
ותוך רגע שכבתי על כרית הפוך האדומה,קמתי וראיתי את הצללית ליד הדלת,דיימון כבר לא היה לידי.
'אני לידך,אני תמיד לידך,את פשוט לא יודעת את זה' שמעתי אותו.
לא ידעתי איך לפרש את זה אבל חזרתי לכרית ועצמתי את עיני.