ורד שחור-פרק 6 *ספיישל של הדמות החדשה*

רצתי,אני לא יודעת למה רצתי אבל אני יודעת שפשוט הרגליים שלי רצו לרוץ,מרוב שהתרכזתי בריצה שלי נתקלתי בבחור גובהה,חום שיער וחתיך במיוחד(!),נפלתי אחורנית.
"אני מצטער"הוא אמר והושיט את ידו,התעלמתי ממנה ונעמדתי.
"זה בסדר אני מניחה"
"ניקיטה מסליקוב"הוא הושיט את ידו,הפעם לברכת שלום.
"אלין,אלין כוהן"לחצתי את ידו במהירות והרגשתי בחמימות ידו.
הוא חייך חיוך עצל,"אני מחפש מישהי בשם קרוליין…ראית אותה במקרה?"
"אולהלה,מי זה?"שאלה ריי כשראתה אותו,"מזכיר קצת שד" אמרה אלזה ואיירון לצידה.
ניקיטה כחכח בגרונו,"כמו שכבר אמרתי אני-"
"ניקיטה!"מירנדה חייכה חיוך רחב,היא הייתה עם שיער פזור,המשקפיים השחורות על ראשה,שורט בצבע ירוק חאקי,גופייה לבנה של 'בלאדי מרי' (קוקטייל) והנעליים הצבאיות הרגילות.
הוא הביט בה וחייך,"שלום מירדנה,נחמד לראות אותך"
קילפתי את הלק הכחול שהיה על אצבעותי,"הוא מחפש את קרוליין למיטב ידיעתי".
"ניקיטה"אמר ג'וש כשראה אותו,מבט פליאה על פניו.
"זה אני"חייך.
"אח שלי!"חייך ליאו ולחץ את ידו בכוח.
"ליאו,גדלת מאז שראיתי אותך"גיחך ניקיטה.
ג'וש צחק,"עדיין זוכר את הבדיחות הא?"
"איך אני יכול לשכוח?"הוא חייך שוב את החיוך העצל שלו.
"אני מבינה שאתם מכירים"אמרתי.
"כן,היינו פעם חבורה,בכל מקרה,אני רואה שיש ערפדים חדשים פה"הוא הצביע עלי על ריי ועל אלזה.
ג'וש השפיל את מבטו."כן…די עברנו על החוקים"
ניקיטה הביט בי ארוכות ואז עבר לריי ולאלזה,"אני מבין"
"ניקיטה"שמעתי את הלחישה השברירית של קרוליין שהייתה לבושה בשמלת טורקיז קצרה ומגפיים שחורות וארוכות.
"קרוליין"עיניו אורו והוא ניגש וחיבק אותה,"אני התגעגעתי אלייך כל כך"
היא השפילה את עיניה והתנתקה ממנו כמעט מיד,היא נשמה נשימה עמוקה,"ניקיטה אני-"
"אלין!"אמר דיימון אבל אז הבחין בניקיטה,הוא נהם בחוזקה וניקיטה נהם חזרה."דיימון…"
"ניקיטה…"
"מה קורה איתם?"שאלה ריי והצביעה עליהם.
"אין לי מושג"ענתה אלזה,מרותקת לריב שלהם.
דיימון רץ לעבר ניקיטה אבל ג'וש וקרוליין קפצו בניהם והדפו אותם.
"די!"צעקה קרוליין,היסטרית.
"מה קרה?רוצה לריב קצת דיימון?"צרח ניקיטה.
"בשמחה"צרח דיימון בחזרה.
"תפסיק להתלוצץ,דיימון,אתה כבר לא ילד קטן"אמר ג'וש.
"מי אמר שאני מתלוצץ"התעצבן דיימון.
"די די חברים.לא צריך לריב יש מספיק קרוליין לכולם"אמר ליאו.
"אתה,ליצן,תפסיק עם עבודת הליצנות שלך עכשיו"התעצבנה מירנדה וניגשה בחינניות(ובנענוע תחת מוגזם) לעבר הזוג שרב.
"מה הבעיה?"שאלה לבסוף.
"את יודעת מה הבעיה"צעק דיימון,"הוא הבעיה".
"ברור,ברור,אני הבעיה פה!"צרח ניקיטה.
אני ריי ואלזה עמדנו בצד והבטנו בהם,רבים ומשתוללים.
"איפה הפופקורן?"צחקו אלזה וריי,לי זה לא נראה כל כך מצחיק.
דיימון דחף את ניקיטה וניקיטה שרט את דיימון,קרב מתמשך ומזוויע,כולם ניסו להפריד אך נכשלו עד שלבסוף התפרצתי בין שניהם,יש לי נקע ביד ונשיכה ברגל,עכשיו,כנראה שאני הולכת להרוג את עצמי.
תוך שנייה הרגשתי את הכאב,דיימון הכניס לי אגרוף לעין כל כך חזק שהייתי בטוחה שאני הולכת למות.
"אלין…"שמעתי את דיימון.
צנחתי,ידיים תפסו אותי,הידיים של ניקיטה.
"תוריד את הידיים שלך ממנה"אמר דיימון,ניקיטה הביט בי וחייך חיוך קטן,"ג'נטלמן אמיתי לעולם לא יפגע בליידי".
"אתה לא ג'נטלמן!אתה סתם חתיכת פוץ מטומטם!ובידיים שלך היא תמות!"צרח דיימון.
ניקיטה צחק,"העין שלה אומרת משהו אחר"
דיימון הביט בעיני והתכווץ."אלין אני-"
"ג'וש,אתה עדיין יודע לרפא וכל זה,כן?"שאל ניקיטה.
הוא הנהן וסימן לניקיטה לבוא,ואני על ידיו.
לפני שנכנסנו לחדר של ג'וש ניקיטה אמר:"צדקת בפעם הראשונה ליאו,יש מספיק קרוליין לכולם",ואז הדלת נסגרה מאחרינו ושמעתי את קול הניפוץ של הקיר שכנראה היה כתוצאה מאגרוף,האגרוף שדיימון הכניס.