ורד שחור-פרק 2 (ההרשמה עדיין פתוחה!)

פקחתי את עיני באיטיות,זה הרגיש לי כאילו העיניים שלי היו עצומות מאה שנה ורק עכשיו נזכרתי לפתוח אותן,שיפשפתי אותן בכוח והזדקפתי. שכבתי על מין מיטה לבנה ולידי שכב בקבוק מלא בנוזל אדום. הנחתי את ידי על הצד השמאלי של הצוואר,שם כאב לי הכי הרבה.איפה שננשכתי.
נערה,עם שיער בלונדיני משוך לקוקו גבוהה נכנסה,היא לבשה גופייה ירוקה וטייץ שחורים ארוכים,היא הייתה יפיפה,הריסים שלה היו ארוכים ושחורים והשפתיים שלה היו אדומות כדם,עיניה היו כחולות אפורות ונוצצות ועורה לבן כסיד.
"היי"אמרתי בקול צרוד שהכאיב לי מאוד.
היא הסתובבה אליי במהירות והפילה את מה שהיה בידיה,היא ענדה טבעת זהב מעוטרת בידה הימנית.
"את…מה?"היא אמרה בקושי.
"אני מה?"
"זה מה שאני מנסה לשאול"היא צמצמה את עיניה,"חכי רגע".היא יצאה מהחדר במהירות וסגרה אחריה את הדלת.
משכתי בכתפי וקמתי מהמיטה,כשנעמדתי נפלתי מיד וכאב פילח את גופי,נאנקתי.
אני חייבת לעמוד,פשוט חייבת,קדימה אלין!את חייבת לעמוד.
נעמדתי לאט ותמכתי בידית הדלת.יש!חייכתי בניצחון.
ואז הדלת נפתחה בתנופה והעיפה אותי אחורה,שיט,צעקתי,כל חלק בגוף שלי שרף וזעק 'הצילו'.
דיימון עמד מולי,מתפלא.ניסיתי לעמוד שוב אבל הניסיון היה לחינם.
הוא העמיד אותי ונתן לי לתמוך בו."את חיה"
"טוב,בערך"חייכתי,אפילו לחייך כאב לי.
ג'וש וליאו נכנסו אחריו והכלב המפחיד עמד מאחוריו ותקע בי מבטים.
"הוא הולך להרוג אותי?"שאלתי.
"רק אם את הולכת להרוג אותי"אמר ליאו וליטף אותו.
"הו,זה מנחם"חייכתי לכלב אבל הוא רק נשף וחשף שתי שורות של שיניים חדות ומאיימות.
"מה את?"שמעתי את קולה של הבחורה.
"אני אלין,נעים להכיר"הושטתי את ידי אבל היא נרתעה לאחור וחשפה שיניים.
"אהה!אלוהים,היא כמו…ה…"ניסיתי לומר.
"לא,לא,היא סתם ערפדה רגילה,לא כמו המוטציה שראית שם".חייך דיימון וחשף גם כן שיניים חדות.
הרפתי מאחיזתי בו ונפלתי אחורנית."תתרחקו ממני,אין כזה דבר ערפדים אני סתם חולמת"
"גם אני לא מת על הרעיון של ערפדים אבל מה לעשות שזה מה שאנחנו"אמר ליאו.
"לא אנחנו,אתם,אני לא קשורה לכל זה.עזבו אותי,בבקשה"
"תרגעי,אנחנו לא יודעים מה את בדיוק,כלומר היית מתה הבוקר ופתאום את מדברת והולכת וכנראה שהשלמת את התהליך בלי מרכיב חשוב,כך שאנחנו לא בטוחים איך את חיה"אמרה הבחורה.
"תהליך של מה?מה קורה פה?"שאלתי,אבל לא הייתי בטוחה שרציתי לשמוע.
"כדי להציל אותך,דיימון הנחמד הזרים לגוף שלך דם ערפדי,שהתערבב עם דם בני האנוש שלך,רק מה שהיה מוזר כי המפלצת שתקפה אותך שתתה לך כמעט את כל הדם לגמרי.וגם היית צריכה אחר כך לשתות עוד מהדם של דיימון כדי שתשלימי את התהליך…אבל כנראה שהשלמת אותו בעצמך ומה שיותר מוזר,היית מתה הבוקר".אמר ג'וש.
"מה?אני ערפדה?אז לא יהיה לי ילדים?!"צעקתי.
"זה מה שמעניין אותך?"שאלה הבחורה.
"טוב,תמיד תכננתי שתהיה לי ילדה קטנה."
"אם זה מה שמדאיג אותך,זה בסדר…את יכולה להביא ילדים בדיוק כמו בני אנוש רק שהתהליך מהיר יותר וכואב יותר."אמר ליאו.
"ומה עם המשפחה שלי?"שאלתי.
"סביר להניח שלא תיראי אותם יותר"אמר ג'וש.
הראייה שלי התחילה להטשטש והכאבים חזרו והתגברו."אהה…"נאנקתי.
דיימון הושיט לי משהו,הבקבוק שהיה מונח על השולחן."תשתי את זה,תרגישי הרבה יותר טוב".
לקחתי מידיו את המשקה ושתיתי אותו,הוא היה חמים ומתוק,כמו שום דבר אחר שטעמתי מימי,זה היה טעם מיוחד שאני לא יכולה להסביר במילים עד כמה שהוא טעים.
"מה זה?"שאלתי כשסיימתי.
"דם"אמרה הבחורה.
"דם?!"הפלתי את הבקבוק והוא נשבר למיליון חתיכות.
"לעזאזל איתך!מה הבעיה שלך?!"צעקה עלי הבחורה.
"קרוליין,די,היא לחוצה מכך שהיא ערפדה".אמר ג'וש וחייך אלי.
"האמתי,את הרבה יותר כוסית עכשיו"קרץ לי ליאו.
"לא,לא,לא"אמרתי.
"אנחנו צריכים לעוף מפה,יש לנו יומיים עד שעוברים".
"עוברים?לאן?"שאלתי.
"עוברים מפה,רחוק רחוק מפה,לאיטליה,שם נתחבא,מה שעשינו היה נגד החוקים ולפני שיגלו אותנו נצטרך לעוף מפה"אמר דיימון ונאנח.
קרוליין התקרבה אליו וליטפה את שיערו."יהיה בסדר"
אחרי דקה היא רכנה לנשק אותו.
"חברים,חברים יש פה ילדה קטינה"אמר ליאו והצביעה עליי.
"אני בת 16 לידיעתך"אמרתי לו.
"עוד נערה שכנראה גדולה ממני,אני אשאר קטין לנצח כנראה"נאנח.
"נכון.תמיד תהיה בן 15.5 חבוב"אמר ג'וש.
דיימון צחק."ליאו המסכן".
"זה לא עוזר לביטחון העצמי הפגוע שלי"אמר ליאו.
"אולי צייד קצר יעזור"אמרה קרוליין שעדיין הייתה מחובקת עם דיימון.
"מזמן לא שתיתי מבן אדם"אמר דיימון וליקק את שפתיו.
"דיימון.לא"אמרה קרוליין.
"קדימה בואו כבר"אמר ליאו."איירון מת כבר לקצת אקשן"
איירון נבח בשמחה.
"מה זה בדיוק ציד?"שאלתי.
דיימון משך בידי וצחק."תכף תראי בעצמך…"