ורד שחור-פרק 14

"אני חושבת שריי מתה!" שמעתי את הצעקה של אלזה.
"מ-מה?!" צעקתי ובקושי קמתי,הידיים והרגליים שלי התקשו מרוב הקור והיה לי קשה לנשום,מה שאומר שאני סובלת מהיפותרמיה.
"תסתכלי עליה!היא לא עונה לי כבר שעות והיא קשה כמו קרח אני גם לא שומעת אותה נושמת"צרחה אלזה.
"א-א-אני ב-בס…"אבל היא נעצרה באמצע המשפט.
"א-את ח-חיה?" שאל ג'וש שנראה מאוד מת.
היא הנהנה,ויקטור נכנס.
הוא שתה ממני ואז שרף אותי,כרגיל,הוא חתך אותי בצוואר,חתך עבה ועמוק.
"ג'וש אתה בא לשתות?"
ג'וש לא ענה אלא עצם את עיניו,השפתיים של כולנו היו יבשות קשות קרות וכחולות-חוץ משל אלזה שסבלו רק מחוסר שתיית דם.
ויקטור משך בכתפיו וליקק את הצוואר שלי. הוא שוב ניסה לחנוק אותי ואז יצא.
"א-אוקיי א-אז כ-ככה א-אלזה כ-כשהוא נ-נכנס א-אז ת-תגידי ש-את ר-רוצה ל-שת-ות מ-מני ו-ואז ת-תקפי א-אותו ע-עם ה-האש ו-ואז כבר ת-בינו מ-מ-מה ל-לעשות".
אלזה הנהנה,"אני פשוט סומכת עלייך"
ויקטור נכנס כמה דקות אחרי ואלזה הרימה את ידה כאילו מבקשת רשות,"אני אהמ רוצה לשתות ממנה"
הוא הביט בה ואז שחרר אותה ונתן לה לשתות ממני,"תצלם את זה"
הסטתי את שערי ולחשתי לאוזנה כשרכנה מעלי,"כשא-אגיד לך ת-תעשי א-א-את זה"
"אני לא בטוחה ש-"
אבל זה היה הרגע,כשהוא הביט בשובבות בג'וש לחשתי לה,"עכשיו"
היא הסתובבה ואש יצאה לה מהידיים,המון אש.
היא פצעה אפילו אותי. הצלם הפיל מידיו את המצלמה וויקטור נפצע בעיניו.
בלי לחשוב הרבה הסתערתי עליו,בצליעות כמובן וחטפתי את הלהב מחגורתו.
שחררתי את ג'וש וריי בזמן שויקטור נאנק בכאבים והצלם חיכה לפקודה.
אלזה צרחה ושרפה אותם בכל כוחה,היא הקיאה והתעלפה.
ג'וש לקח אותה בידיו וצלענו לעבר הדלת,ריי תומכת בג'וש.
יצאנו מהמרתף,הבטתי מהחלון 'רייבן סטריט 3' היה כתוב על השלט בחוץ.
'רייבן סטריט 3 דיימון' שידרתי לו וצלעתי בכוחותיי האחרונים.
"הולכים לאנשהו?" שאלה יצורה ועוד שלוש יצורים מאחוריה.
"א-אלזה" הנהנתי,עדיין בהיפותרמיה.
"ה-ה-היא מ-מעולפת"אמר ג'וש
אוקיי,זה לא טוב.
זרקתי את הלהב שהיה בידי ופגעתי בחזהה,היא נהמה ונפלה לאחור.
השלושה מאחורינו הסתערו ותקפו אותנו,הלהב היה נעוץ בה במרחק מטרים ממני,כשלתי לקחת אותו אבל אחד מהם נשכב עלי ונשך אותי,מרוקן אותי עד הסוף.
"ערפדה קטנה וטיפשה" אמר ויקטור עם צלקת על פרצופו.
הוא חתך אותי ודחף אותי לאחור,איפה שהצלע השבורה. נאנקתי.
הוא קירב את הלהב לצווארי,בעטתי לו בביצים והוא התקפל,לקחתי ממנו את הלהב ותקעתי בו. הוא פרפר מעט ומת.
ריי ואלזה שכבו מעולפות בצד והערפדים מאיימים עליהן.
"ג'-ג'וש !" זרקתי לעברו את הלהב,הוא תפס אותו אך נפל תוך רגע.
נפלתי גם אני וזחלתי לעברו לקחתי את הלהב,היצורה גנבה בחזרה את הלהב והצמידה אותו לצווארי חותכת אותו מעט."מילים אחרונות?"
עצמתי את עיני ונשמתי עד ששמעתי את הדלת נפרצת ודיימון עמד שם עם קרוליין אלנה לורה ליאו ניקיטה ומירדנה.
דיימון תלש את ראשה מהמקום וכל השאר תקפו את השלושה האחרים.
"אלין" דיימון רעד ולקח אותי על ידיו,"מה עשו לך?למה את כל כך קשה וכולך-"
"ה-היפ-פותרמיה" הסברתי.
"מהר לפני שתבוא תגברות" אמרה אלנה.
"ד-דיימון…"
"למה לא אמרת לי מהתחלה?"
"ל-ל-א י-יכולתי" גמגמתי.
ליאו לקח את אלזה ולא הפסיק לדבר אליה,עד כמה שהיא חזקה ואמיצה.
וג'רמי נשא את ריי,מלטף אותה.
"א-אני ה-ול-לכת ל-למות" אמרתי.
"את לא הולכת לשום מקום" אמר והושיב אותי במכונית,ושוב התעלפתי.

התעוררתי ושכבתי במיטה,לא יכולתי להזיז כלום.
היד והרגל שלי היו בתחבושת וכל פלג גופי העליון היה חבוש,הפרצוף שלי שרף אבל הרגשתי הרבה יותר טוב.
"היי" אמר דיימון והגיש לי דם.
שתיתי אותו וחייכתי אליו,"אלזה ריי וג'וש בסדר?"
"הם מרגישים מעולה,את נפצעת הכי הרבה" הוא ליטף את שערי.
"שטויות אני בסדר" צחקתי,קולי מעט צרוד.
"את עכשיו כל כך רכה והרבה יותר חמה".
"כן…" הנהנתי.
"כשראיתי אותך…"
"אז?"
הוא נשכב לידי ונתן לי להרגיש את החמימות שלו.
"אלין"
"כן?"
הוא רכן מעלי,הוא היה כל כך קרוב והרגשתי את הנשימות החמימות שלו.
התרחקתי ונשכבתי על חזהו הלוהט והשרירי,הוא ליטף אותי.
"ניקיטה ממש השתגע" אמר לבסוף.
"כן?"
"כן…" הוא הנהן.
"איפה הוא?" שאלתי.
"יושן" אמר.
"אני לא מאמין ששרדת את זה…ראיתי הכל" אמר אחרי דקת שתיקה.
"אבל אני בסדר"
"עכשיו אולי כן אבל…"
עצמתי את עיני,כמה זמן כבר לא ישנתי על החזה הזה…על המיטה.
"תישאר איתי הלילה?" שאלתי.
הוא צחק,"ברור שכן"
"שקרוליין לא תכעס"
"היא לא"
שתקתי,"דיימון?"
"אני לא אשאל מה כי כל פעם את נרדמת אחרי שאת אומרת את השם שלי פה"
צחקתי,ואז פשוט שכבנו שם בשתיקה,שעה,הוא ליטף את שערי עד שהפסיק.
"דיימון?" לחשתי.
הוא לא ענה והנשימות החמימות שלו דגדגו אותי.
"דיימון" לחשתי.
כשראיתי שהוא יושן אז ליטפתי את חזהו בתנועות מעגליות,מרגישה את שריריו.
"אני לא יושן" הוא צחק.
"נו באמת!" נאנחתי.
הוא המשיך ללטף את שערי ומלמל משהו.
"מה?" שאלתי כי לא שמעתי.
"לא משהו שהיית צריכה לשמוע"