ורד שחור-פרק 13

"אלין!" צרחה אלזה,קמתי כמעט מיד.
"מה?מה קרה?"
ראיתי אותה בוכה,ריי שוכבת לידה,שרוטה בכל מקום אפשרי,את אלזה עיטר פנס בעינה השמאלית וחתכים ולגבי ג'וש…היו לו חבורות לאורך הפרצוף והוא נשען על הקיר,מתקשה בבירור לנשום.
"ריי בסדר?" שאלתי מבוהלת.
"ברור שלא! אף אחד לא בסדר!" ענתה לי אלזה נסערת.
"היא חיה?"
היא הנהנה.
"הכי חשוב שלא יבואו להציל אותנו" אמרתי.
"מה? זה הכי חשוב!" צרחה אלזה ובכתה.
"ששש אלזה,את צריכה לקחת את עצמך בידיים גם אם זה קשה אני אמצא דרך להוציא אותנו מהחור הזה"
"איך?!" צווחה.
"תראי אם תמשיכי לצווח לא נצא לעולם" אמרה ריי,מנומנמת וחצי מעולפת.
"ג'וש מה עם כוחות הריפוי שלך?"
"הוא שתה ממני…איבדתי הרבה כוח" הוא השתעל וחשף את צווארו.
"אתה צריך דם" הנהנתי במהירות,"כשהיצור יבקש ממך לשתות תשתה ממני"
"לא" הוא אמר מיד.
"למה לא?אני מרשה לך"
"אבל אני צמא.כשערפד צמא באמת הוא כמעט לא יכול לשלוט בזה אני יכול למצוץ ממך הכל עד הטיפה האחרונה בלי לשים לב".
"כן,זאת יכולה להיות בעיה" הנהנתי.
"מה נעשה?!" צרחה אלזה.
הייתי כל כך חלשה,והרגשתי כל כך מרוקנת.
'איפה את?!' שמעתי פתאום את דיימון בראשי.
רציתי לקפוץ באותו רגע מאושר,אבל לא היה לי מספיק כוח לענות לו.הייתי צריכה דם,וגם מצד אחד בכלל לא רציתי שיבוא.
'איפה את?! אלין איפה את?! איפה את?!' הוא המשיך לדבר בראשי.
היצור נכנס וניגש אלי,והצלם לידו. הוא רכן מעליי ושתה,חתך אותי ועוד פעם שרף אותי.
"זה לא משעמם אותך כבר?" שאלתי ונאנקתי בכאב.
"בכלל לא" הוא אמר.
יצורה צעירה ובלונדינית נכנסה והביאה חולצה ובקבוקי מים גדולים.
"מה זה עכשיו?" שאלתי בכוחותיי האחרונים,הקאתי עוד קצת.
היצורה עטפה את פני בחולצה והיא שפכה את הבקבוק,לא יכולתי לנשום,נחנקתי.
זה היה כל כך נורא,מים נכנסו לפה שלי אבל החולצה חסמה כל דרך נשימה אפשרי וכל פעם שפתחתי את הפה החולצה נכנסה לתוכו והמים זרמו וחנקו אותי. הקאתי את המים רגע אחרי שהם הפסיקו ואז עשו זאת שוב,חתכו אותי בעוד כמה מקומות ויצור אחד הרביץ לי,שוב שתו ממני ואז היצור הניח לנפשי וניגש לאלזה שבכתה.
הם חתכו אותה והרביצו לה,היא זעקה והמשיכה לבכות.
"אתה מורעב" אמר היצור המפחיד,"דרך אגב קוראים לי ויקטור אם רציתם לדעת" חייך.
"כן אני מורעב" אמר ג'וש והקיא.
"תשתה" אמר לג'וש והצביע עלי.
ג'וש הפצוע והמסכן,גם אני הייתי מורעבת. בטח גם אלזה וריי.
"לא" ג'וש הסיט את מבטו.
"איך שבא לך" צחק ויקטור ויצא עם היצורים.
"עוד כמה זמן זה ימשך?" שאלה ריי.
"אין לי מושג" מלמלתי.
"אלין…את נראית נורא…תני לי לרפא אותך" אמר ג'וש מהצד השני.
"אם יש לך כוח תרפא את עצמך,אני אסתדר".
ויקטור חזר עם המצלמה שוב וחייך,"גו'ש אני אראה לך איך עושים את זה"
ויקטור שחרר אותי מהשלשלאות והתקרב לג'וש,הצלם מאחוריו.
הוא התחיל לשתות ממני,הוא נתן לדם לזלוג לאורך צווארי כדי לפתות את ג'וש,עיניו התרחבו והוא ליקק את שפתיו.
"אני יודע שאתה רוצה" אמר ויקטור,"ואתה יכול"
הוא קירב את צווארי אליו אבל ג'וש הסיט את מבטו בכוח ונשך את שפתו עד שהתחילה לדמם.
"אני מבין שאתה לא רוצה" אמר ויקטור והטיח אותי בחזרה לקיר,קשר אותי לשלשלאות והרביץ לי,היד והרגל הנקועים שלי עדיין לא החלימו לחלוטין. עכשיו הן בטח שבורות.
התנשמתי בכבדות,הוא זרק עלי זכוכית שחתכה את פני.
"עזוב אותה!" צרחה אלזה.
הוא הסתובב אליה וחייך,"מתנדבת חדשה"
"לא היא לא קשורה לזה!" צעקתי.
הוא הסתובב בחזרה אלי וחייך,"את צודקת"
הוא ניגש אלי,ריח של ריקבון וזבל נדף ממנו,"אתה מצלם?"
היצור שהחזיק את המצלמה הנהן.
הוא התקרב אלי ונישק אותי,שפתיו קשות ומחוספסות,הלשון שלו חלקה מגעילה וקרה כשהוא התנתק ממני הקאתי את נשמתי בפעם המיליון ואחת.
"זהו,מספיק" אמר ויקטור ויצא מהחדר עם הצלם,אך רגע לפני שיצא הוא סובב משהו ופתאום נהיה קר יותר-הרבה יותר.
"מסכנים שלי,אני מקווה שלא תיסבלו מהיפותרמיה" צחק ויצא מהחדר.
היפותרמיה היא כאשר טמפרטורת הגוף יורדת אל מתחת לנורמה (35 מעלות) ויכולה להרוג.
"לך תזדיין" קיללתי,רועדת מקור מפני שגם ככה הטמפרטורה של הגוף שלי לא הכי גבוהה שבעולם בהיותי ערפדה בתחילת הדרך.
אני וריי רעדנו,לא יכולנו לעצור לרעוד שלא לדבר על ג'וש אבל אלזה פשוט בכתה.
"א-א-לזה לא ק-קר לך?" שאלתי בגמגום.
"לא" היא אמרה,מופתעת.
"א-איך?" שאלה ריי.
'אלין!איפה את לעזאזל?! איפה את?! תעני לי! בבקשה' שמעתי את דיימון.
"א-א-ני ח-חושבת ש-שאני ל-ל-לא שור-רדת א-את זה" אמרה ריי ונשכבה,מצפה כבר למות.
"אל תגידי את זה!" צעקה אלזה והצטנפה לידה.
"ג-גם א-אני חושב" אמר ג'וש ועצם את עיניו בכוח,כוויות קור התחילו להתפשט לאורך גופי.
ויקטור והצלם נכנסו שוב,הוא הוריד את נעלי ואת מעיל העור שחימם אותי לפחות מעט,הוא קרע את הג'ינס שלי כך שהיה קצר וחתך את רגליי,הייתי יחפה והיה לי קר אפילו יותר,נאנקתי.
הוא פנה לג'וש,"תשתה ממנה"
"לא" הוא אמר.
"תשתה!"
"לא!"
הוא רעד כל כך,הוא נראה נורא.
"ע-עזוב א-אותו" אמרתי בקושי מדברת.
הם עשו את אותו תרגיל עם החולצה שוב כך שהייתי רטובה ורעדתי עוד יותר,הוא הרביץ לי,אני די בטוחה ששברתי את הצלע שלי.
הוא יצא משם עם הצלם מחויך.
ופתאום אלזה עשתה את הדבר הכי לא יאמן,היא צרחה ומתוך פיה יצאה אש,פאקינג אש.
היא נבהלה,בדיוק כמונו.
"א-אלזה!" צעקה ריי.
"אני חושבת שזה הכוח שלי" בכתה אלזה.
"ז-זמן נ-נחמ-מד ל-לגלות מה ה-ה-הכוח ש-ש-שלך" אמר ג'וש וניסה לחייך אבל השריטה ליד פיו עיוותה את חיוכו לחלוטין.
ופתאום הייתה לי תוכנית,אבל לא יכולתי לממש אותה עכשיו,נשכבתי על האבן הקשה והקרה,רעדתי והייתי רטובה.
'אני אהיה בסדר,אני אהיה בסדר אני אהיה בסדר אני אהיה בסדר' שידרתי את זה לדיימון,לא הייתי בטוחה אם יקבל את זה.
'ראיתי את הסרטונים,זה לא בסדר! איפה את?!'
'אני בסדר' שידרתי לו והתעלפתי.