ורד שחור-פרק 10

"קניות!"שמעתי את הצעקה והתרוממתי מיד משנתי.
"אהה?"
"קניות!",לקח לי שנייה לפענח את הקול הזה,וכשעיני הסתגלו לאור ראיתי את לורה,לבושה בג'קט חום וגופייה כתומה ולא צמודה במיוחד,ג'ינס בצבע תכלת ונעלי ספורט,שערה אסוף בצמה ג'ינג'ית ארוכה שנחה על כתפה.
נשכבתי חזרה,הייתי עייפה כל כך.
"קדימה!"היא גררה אותי למקלחת ודחפה לידי מברשת שיניים,"אל תגרמי לי להפעיל את השליטה שלי"
צחצחתי את שיני,"מה השעה בכלל?"
"שש בבוקר"
"שש בבוקר?!"ירקתי את משחת השיניים ושטפתי את הפה ואת הפנים,"מי עושה קניות בשש בבוקר?!"
"ככה זה במילאנו,הכנתי גם ארוחת בוקר למטה"
"ארוחת בוקר?אנחנו לא שותים דם?"
"כן אבל אנחנו צריכים גם את יודעת…אוכל נורמלי,אנחנו לא כמו הערפדים המתים העלובים שבני אנוש חושבים שאנחנו,לפחות חלקינו,אנחנו אנושיים למדי".
היא פתחה את הארון שלי והוציאה שורט בצבע מרקר כתום,עליונית משובצת וחולצה של לינקין פארק.
"לא לא לא"אמרתי מיד,"ביום הראשון של הקניות שלי בשש בבוקר באלי ללבוש משהו יותר קיצי"
"אבל אנחנו את יודעת כבר די בסוף הקיץ"
"אל תהיה כזאת כבדה"הוצאתי שמלת קיץ פרחונית תכולה,"תסתובבי"אמרתי לה בזמן שלבשתי את חזיית התחרה בצבע טורקיז שלי וכפתרתי כמה כפתורים בשמלה.
"אלה יראו מעולה" אמרה לורה והוציאה נעלי סירה בצבע טורקיז.
"פרפקט" אמרתי והחלקתי לתוכן,סירקתי את שערי השחור והתאפרתי.
"יש עלייך כסף?"שאלה אותי.
הוצאתי את הארנק והנהנתי.
"את יודעת,במוקדם ובמאוחר את תצטרכי עבודה"
"כן…אבל אני די לא השלמתי את הלימודים"
"הא…לא נורא נמצא כבר משהו" חייכה אלי.
ירדנו למטה,אלנה ג'רמי ג'וש ריי ואלזה היו למטה ואכלו פנקייקים עם סירופ מייפל,ביצים בייקון סלט ומיץ תפוזים סחוט,כמו משפחה רגילה לחלוטין באמריקה.רק שבאמצע עמד מין בקבוק שהיה מלא בנוזל אדום וטעים שמשך אותי אליו,דם.
"איפה דיימון?"שאלתי.
"בוקר טוב גם לך"אמרה אלנה וחייכה חיוך רחב.
"בוקר טוב"אמרתי לכולם,הם הנהנו אלי.
"הוא יושן" חייך ג'רמי שישב ליד ריי ושילב איתה את רגלו.
"אני אלך להעיר אותו,באיזה קומה הוא?"שאלתי.
"שלישית"אמרה אלזה בפה מלא בפנקייק,"ותעירי גם את ליאו אם את יכולה"
"ואת מירנדה" אמרה אלנה,"אם את יכולה"
"ברור" הבנתי שיצאתי למשימה.
חשבתי להתחיל עם ליאו,נכנסתי לחדרו בקומה הרביעית,הוא היה חדר חשוך בלי הרבה רהיטים,ליאו ישן על המיטה הזוגית וילדו שוכב איירון שנוחר,כלב רובוטי יושן.וואו.
"ליאו…" לחשתי,חשבתי שהמשימה להעיר את ליאו תהיה קלה אבל טעיתי,הלחישה והנגיעה הכי קלה שלי בעורו של הנער בן ה-15 (15 וחצי אם לדייק) העירו את איירון שהתנפל עליי ונבח כמו מטורף,הלסת שלו פעורה לרווחה ורוק נטף עליי,שיניו היו מחודדות וענקיות והמשקל הכבד שלו מחץ את עצמותיי.
"הצילו…"נאנקתי.
ליאו התעורר לאט,"שלום עולם ו-"הוא הביט באיירון ואז קם ומשך אותו ממני,נשמתי לרווחה והרגשתי כאילו לא נשמתי כבר שנים.
"איירון,מה אתה חושב לעצמך?למחוץ ליידי שמתגנבת לחדר של נער שיכול להיות ערום?אני הייתי מסתפק בכאפה קטנה".
"כן,ארוחת בוקר ליצן" ניגבתי את פני.
"ארוחת בוקר!" הוא מחא כף,"מה יש?"
"תרד ותראה,אלזה מחכה לך"
הוא חייך,הוא היה בלי חולצה וניפח את שריריו,"איך זה?"
"די עלוב" חייכתי,הוא עשה פרצוף נעלב "לא נורא חנונצ'יק,בוא תאכל משהו"
"את מעליבה אותי" אמר ולבש חולצה עם הדפס של גאנס אנד רוזס.
"טוב יש לך טעם טוב במוזיקה" חייכתי אליו.
הוא חייך "אני מתופף מלידה מותק"
גלגלתי עיניים,"מה שתגיד"
ירדתי לקומה השלישית להעיר את דיימון,נכנסתי לחדרו וראיתי את קרוליין שוכבת עליו עירומה (שוב!) ודיימון עם בוקסר (שוב!) קרוליין קמה שוב וחשפה את החזה שלה.
"קרוליין!" צעקתי והסטתי את מבטי.
"ישו! מה עובר עלייך!" היא התעטפה בשמיכה של דיימון,"לעזאזל,אלין תסתובבי הוא בלי בוקסר"
"בלי בוקסר?!" באמת פלטתי את זה הרגע? טה דה דה דה,טמטום שולט.
היא הביטה בי בארסיות,"אל תתלהבי"
הסתובבתי והסמקתי,"יש לילה שאתם לא עושים את זה?"
היא נאנחה,"אני לא הולכת לענות על זה"
"בכל מיקרה רציתי שתדעו יש ארוחת בוקר,אבל אתם יכולים לשכב לכם פה ערומים. זה לא מפריע לאף אחד". טרקתי את הדלת מאחורי בעצבים. למה בעצבים? כי ראיתי שוב אותו מראה של בחורה ערומה ובחור ולא הייתי צריכה לראות את זה !
'שאלוהים ישמור אותך אלין…' שמעתי את דיימון בראשי אבל הדחקתי אותו הצידה.
ירדתי למטה ואמרתי ללורה:"קניות?"
"קניות!"
מירנדה ירדה למטה משפשפת את עיניה,"מה כל הרעש?"
"אני מניח שבנות יוצאות לקניות" שמעתי את ניקיטה מלמעלה.
"נכון!" צעקתי.
יצאנו,אלנה גם הצטרפה,נסענו למרכז בטנדר שלה.
"אוקיי מאיפה מתחילים?" שאלה אלנה.
"אני רוצה ללכת לחנות ספרים" אמרתי.
"את אוהבת לקרוא?" שאלה אלנה שלבשה גם היא שמלה קיצית קצרה רק בצבע בז' וכפכפים.
"מאוד" חייכתי ונכנסתי לחנות הספרים.
קניתי עשרה ספרים מבצע,כדי שיהיה לי מה לקרוא,רובם רומנים ישנים ויפים.
העמסתי אותם לאוטו וראיתי אותן מתקרבות אלי בשקיות עמוסות בבגדים.
"קנינו לך פה כמה בגדים,שיערנו את המידה שלך" חייכה אלנה והושיטה לי שקית שבתוכה היו שורטים מדהימים עם קרעים וכמה שמלות ערב בשחור לבן.
"תודה בנות באמת שלא הייתן צריכות" חיבקתי אותן.
"שטויות" אמרה אלנה והניפה את ידה.
נכנסנו לחנות תכשיטים,קנינו צמידים כמה שרשראות ועגילים.
"אלה יפים" הצביעה לורה על עגילים עדינים עם פנינים.
"וואו נכון" העברתי עליהן את אצבעותי.
"מתי יש לך יום הולדת?"שאלה אלנה.
"עוד חודש בספטמבר" חייכתי.
אלנה חייכה,"נחמד"
נכנסנו לבית קפה והזמנו עוגה וקפוצ'ינו מוקצף כל אחת.
"אז מה היה לך עם דיימון?" שאלתי את אלנה לבסוף.
"זוג רגיל" חייכה ושתתה מהקפוצ'ינו שלה,הבנתי שזו דרך התחמקות ושהיא לא רוצה לדבר על זה אז שיניתי נושא,"ומה עכשיו?"
"אף אחד בינתיים"
"מה איתך לורה?" שאלתי.
"ליאו נראה נחמד" היא אכלה מהעוגה שלה והסמיקה.
"אוי הוא באמת נחמד מאוד" אמרה אלנה ושמה את ידה על חזהה,הייתה לה שרשרת זהב עם ורד מעוטר באבנים.
"הוא עם אלזה" אמרתי לה,"לפי מה שהבנתי"
היא משכה בכתפיה,"הוא בן חמש עשרה וחצי יותר גדול ממני ולא בהרבה"
"מה?" כמעט הקאתי את הקפה.
"כן,אני בת חמש עשרה בדיוק" היא חייכה.
"ליאו ישמח לדעת" צחקתי.
"כדאי שנתחיל לחזור" אמרה אלנה.
"נכון,בואו" יצאנו מבית הקפה ונסענו חזרה לאחוזה.
דיימון ישב מחובק עם קרוליין על הספה בסלון והם צפו בטלוויזיה.
איירון ליאו ואלזה היו בחצר הענקית של האחוזה וישבו על יד האגם הקטן.
"אני עולה להתקלח" אמרתי ללורה,ריי ניגשה אלינו.
"היי בנות"אמרה.
"היי" ענינו לה.
"ראיתן את ג'רמי?"
"אני פה"הוא היה מאחוריה וחייך חיוך רחב.
"הו היי,ג'רמי לא ראיתי אותך,כלומר ראיתי ברור שראיתי,אני רואה עכשיו אבל-"
"את רוצה ללכת אולי לסרט?" שאל אותה וחשף גומות.
"ברור" היא שיחקה את העגיל באפה,הם התרחקו משם והשורשים השחורים בשערה הבלונדיני נגלו לעיני.
"אני הולכת להצטרף לליאו ולאלזה" אמרה לורה ונפרדה ממני,נשארתי לבד.
מירנדה ואלנה דיברו על משהו במטבח ולא רציתי להתערב.
עליתי למעלה התקלחתי והתעטפתי במגבת,כשיצאתי מהמקלחת ראיתי את דיימון שוכב על המיטה שלי.
"דיימון" אמרתי בבהלה.
"זה בסדר כבר ראיתי ציצים בחיים שלי"
התקרבתי במהירות לארון והוצאתי תחתונים וחולצה רחבה בצבע כחול עם הדפס,התלבשתי במקלחת ויצאתי.
"מה אתה חושב שאתה עושה?"
"מה את חושבת שאני עושה?" הוא פנה להביט בי.
הכנסתי את הבגדים החדשים לארון וסידרתי את הספרים,אני אוהבת שהכל מסודר ונקי.
פיזרתי את התכשיטים במגירות ושילבתי את זרועותיי על חזהי.
"מתנחל על המיטה שלי"
הוא משך בכתפיו."אם את אומרת"
"רוצה נעלה לעליית הגג?" שאל אותי.
"יש פה עליית גג?"
"כן,ענקית עם ספסל כזה מתנדנד כמו בחצר"
עלינו לעליית הגג,הוא התיישב על הספסל ואני התיישבתי על ידו.
"אז מה הקטע שלך ושל ניקיטה?"שאלתי.
הוא נאנח,"פעם כשהיינו חבורה אני וניקיטה היינו כמו אחים אבל אז כולם ידעו מה הכישרון שלהם.אני לא.אבל הוא וקרוליין היו אז ביחד אני הייתי עם אלנה היה לנו כיף אבל ידעתי שמשהו לא בסדר איתי,כלומר לא התנהגתי יפה לאלנה ומידי פעם יצאתי מהכלים. ניקיטה תמיד תמך בי בסיטואציות האלה עד שיום אחד הלכנו לציד ביער ובן אנוש נכנס ליער,לצוד. אבדתי את העשתונות שלי ופגעתי בקרוליין שניסתה להגן עלי שלא אצא מדעתי ואהרוג אותו. ניקיטה חשב שהיא הולכת למות ואני לא אשקר לך.בלי ג'וש היא בהחלט הייתה מתה. מאז אותו יום העניינים התחילו להידרדר והבנתי מה הכישרון שלי,כולם הבינו. ניקיטה הוא בחור מתוסבך בפני עצמו,הוא מדבר לעצמו לפעמים.הוא איבד את אחיו והוא בגד בקרוליין בעוד מיליון בנות אחרות,כמוני. הוא בחיים לא אהב מישהי באמת.תמיד זה היה מתחלף וזמני כמו 'משחק' כשנמאס לשחק בו זורקים אותו. חוץ מאחת שהוא אהב ואיבד אותה,מאז הוא נהיה חולני למדי והוא נטש אותנו אחרי שהוא כמעט הרג אותי באחד הריבים שלנו ועכשיו…הוא חזר"
"וואו" נאנחתי.
"כן"הוא אמר.
נשכבתי על רגליו והבטתי בו מלמעלה. הוא כל כך יפה.
"את יודעת…אני חושב ש-"
ניקיטה נכנס לעליית הגג ודחף את דיימון,דיימון נפל וניקיטה תפס את מקומו.
"מה קורה?הבאתי לך משהו"הוא הביא לי כוס מלאה בדם,לא אכלתי הרבה זמן.
שתיתי את הכוס והנוזל הציף אותי בטעמים חדשים,הרגשתי את החמימות שלו.
"ניקיטה עזוב אותה" נהם דיימון.
"דיימון,לך לקרוליין אתה לא רצוי כאן.אני רוצה לדבר איתה לבד".
דיימון הלך משם במהירות,עצבני.
ניקיטה חייך אליי וליטף את ידי,"מה הוא סיפר לך?"
רציתי לומר לו ולשאול אותו מיליון שאלות.
'אל תעשי את זה,אל תספרי' שמעתי את דיימון.
חייכתי אליו,"האמת שכלום דיברנו על הכישרונות"
"הו" הוא נאנח והכניס לי אוזנייה לאוזן,נשענתי עליו ושמענו מוזיקה,הבטנו בעננים שזזים ובזריחה היפה. כשהבטתי הצידה ראיתי צל,שהולך משם,הרחק.
'כשהפוחלץ הזה יעוף תבואי,אני במקום המפגש שלנו' שמעתי את דיימון
'המיטה שלי?'
'נכון מאוד'
'כמה שזה סוטה'
'לא נורא,את אוהבת את זה'
'מאיפה לך?'
'שמעתי אותך בבוקר'
'אוי דיימון'
אחרי דקת שתיקה שמעתי אותו,בקול הסקסי שלו 'אוי אלין…'