ורד לבן – פרק רביעי

"כמה מכם זוכרים את הפעם הראשונה שלהם כאן?" השאלה גורמת לי לחזור בחזרה אל המציאות.
אני מרימה את ידי בהיסוס קל ואחר כך מביטה סביב. לא הרבה הרימו את ידם, אבל רק אני ידעתי למה.
בטי רשמה כמה מילים ביומנה ואחר כך פנתה שוב אלינו. "אמה את יכולה להגיד לי מה את זוכרת?" היא שואלת אותי.
שוב פעם אותו היסוס, אך לבסוף אני עונה. "היה חם, והיו איתי עוד כמה ילדים. פרופסור ג'ורג' חיבר אותנו למכונה ו…" לפני שאני מספיקה לסיים את דברי, נכנס הדביל. במילים אחרות פרופסור ג'ורג'.
מבטו תמיד גרם לבטני להתהפך, עיניו תמיד שידרו אדישות וזלזול ובמיוחד תאבה לכוח.
"בטי האם אוכל לדבר איתך לשנייה?" לא ידעתי אם לרחם על בטי או לא, בסופו של דבר ריחמתי.
"כן ברור, ילדים, אתם משוחררים. לכו להפסקה." היא יצאה אחרי הדביל. מסכנה.
"קר, את באה?" פניתי לחברתי הטובה קרוליין, אבל כאן כולם מכנים אותה קר.
"בטח!" שיערה השחור התנופף כשהסתובבה אלי.
יצאנו החוצה. בעוד אנחנו הולכות ומדברות, התקרב אלינו מישהו שזיהיתי מהכיתה.
"קר! מה קורה? בא לך לרכב איתי על מטאטא?" שאל בשובבות את קר, מנפנף במטאטא שבידו.
"חבל, אם הוא היה לבן הייתי מסכימה…" ענתה לו בחזרה בשובבות.
"מאיפה לעזאזל אתם מכירים בכלל? זה לא שמותר לנו בכלל לדבר איתך," אני לבסוף שואלת את השאלה שעברה לי במוח.
"יצא לנו לדבר, ומאז אנחנו מיודדים. נכון קר? ותגידי את מסכימה להחליף אותי במשמרת ניקיון?" הוא פנה אלי. "נטשתי את חבר שלי כשהוא נרדם על המטאטא, מי היה מאמין שהוא יכול לעשות את זה?" הגעתי למסקנה שהוא לא יכול לדבר בלי לעבור מנושא לנושא בכל משפט.
"אז את מסכימה אמה? אני ממש צריכה לדבר עם דין." אמרה קר, עושה לי את הפרצוף המעצבן שלה.
"שיהיה." לקחתי מה"דין" הזה את המטאטא והלכתי לכיוון חדר האוכל.
כשנכנסתי, ראיתי את החבר של דין. 'הוא באמת הצליח לישון על מטאטא' המחשבה הזאת גרמה לי לגחך.
הבטתי בצמיד האיתור שלו, שמו היה "דניאל".
"היי, היי דניאל! תתעורר!" אני מנסה להעיר אותו.
הוא מתנער לאט, כאילו מנסה להבין מה קורה כאן.
ואז לפתע הוא התנודד מצד לצד. "ואוו, אני לא הייתי ממליצה לעשות את זה, תיזהר שלא ליפול-" אני אומרת ותופסות אותו כשהוא כמעט נופל ועוזרת לו להתיישב.
הוא הביט בי ונראה מבוהל. מוזר.
"היי, אני אמה."