ורד אפל -פרק 1

פרק 1 –

"רוזטה מותק , תתלבשי ותתארגני . יש בחדר של אריק מאמץ פוטנציאלי בשבילך "קראה מרי בחיוך . שיערה החום עם קצוות השער הלבנות היה אסוף בפקעת רופפת , עיניה השחורות נצצו מאושר ועורה השחום נראה מודגש לצד השמלה הלבנה והמרופטת שלה . היא פסעה אל ארון הבגדים הגדול שהיה בקצה החדר ושירת שתיים עשרה בנות כולל אותי . לאחר שנייה של חיטוט היא שלפה ממנו שמלה לבנה קצרה עם פרחים כחולים . ידעתי שהשמלה נתרמה על ידי תורם אשיר שאפילו שטל דשה בחצר של בית היתומים .
"הו מותק , היא תהיה מושלמת עליך , אבל מהר " היא צבטה קלות את לחיי ויצרה מהחדר בצעד מהיר .
הייתי כל כך מאושרת , למרות שאהבתי את בית היתומים ידעתי שחלומו של כל יתום הוא להיות מאומץ ולמצוא משפחה .
פשטתי מעלי את בגדי הפשוטים ולבשתי את השמלה הקצרצרה , היא הגיעה לי עד מעל הברך ולא היו לה שרוולים . יצאתי מהחדר במהירות וירדתי אל הקומה ראשונה , אל חדרו של אריק , מנהל בית היתומים . דפקתי על הדלת בעדינות כששמעתי את קולו של אריק מאשר לי להיכנס פתחתי אותה .
"בלי נעליים ?" שאל אריק מהורהר .
"שכחתי … " מלמלתי אך לא הקשבתי לו . כל צומת ליבי ננעצה בבחור שישב לצידו , שיערו היה חום בהיר ונפל על מצחו כמעט עד עיניו הירוקות והעמוקות , גופו היה חסון ושזוף כאילו בילה זמן רב בשמש . הוא הביט בי וחייך חיוך לבן וישר .
"לא משנה , שבי ותציגי את עצמך בפני אדי " חייך אריק . הוא החווה בידו על כיסא משרדי פשוט שהיה מולם . התיישבתי .
"קוראים לי רוזטה אנג'לה מורגן פרי ,"חייכתי באווה .
אדי חייך אלי חיוך מבולבל ,"אני פשוט אקרא לך רוז בסדר?" הוא שאל בחיוך . הנהנתי נמרצות לאות בהסכמה . תמיד אהבתי יותר את השם רוז .
"אמ … אני בת חמש , הגעתי לכאן לפני שנתיים וההורים שלי מתו בתאונת דרכים " . אדי נראה עצוב . " זה בסדר לא הכרתי אותם ,אריק ומרי היו כמו ההורים שלי "חייכתי בגאווה אל עבר אריק הוא השיב בחיוך .
"מה עד ?" שאל אדי , שמחתי שהוא מתעניין בי .
"אני אוהבת מאוד את בית היתומים אבל מילי פטריק אומרת שחלומו של כל יתום הוא למצוא משפחה ."
"את חברה טובה של מילי פטריק ?" הוא שאל , הזעפתי את פני .
"אני שונאת אותה , היא שחצנית ומתלהבת מהעובדה שהיא יודעת צרפתית . פשוט … פשוט שמעתי אותה אומרת אז זה " חייכתי וגירדתי את עורפי .
אריק ואדי החליפו מבטים .
"רוזטה חכי ליד הדלת אני ואדי צריכים לדבר " חייך אריק . חייכתי בחזרה ויצאתי דרך הדלת בקלילות .
ליד דלת חדרו של אריק היה ספסל עץ , התיישבתי עליו וחשבתי עד כמה נחמד יהיה עם אדי יאמץ אותי , הוא לא נראה אבהי במיוחד יותר כמו אח גדול .
"מאמצים אותך ?" שמעתי קול מוכר . זה היה בילי , הילד הכי מעצבן ושובב בכל בית היתומים .
שיערו הג'ינג'י היה מבולגן כמו תמיד ועיניו הירוקות נצצו בשעשוע . הוא היה גדול ממני בשנתיים בסך הכל אבל תמיד הרגיש צורך להתנשא מעלי .
"אני לא יודעת , מרי אמרה שהוא פוטנציאלי " אמרתי למרות שלא הבנתי את משמעות המילה .
"וואו יש אנשים עם כל כך הרבה מזל " אמר בילי ונאנח בעצב .
"בוא הנה בילי לא סיימת את המטלות שלך " נשמעה צעקתה של מרי מכיוון הגינה . בילי חייך עלי חיוך ממזרי קרץ לי ופתח בריצה למקום לא ידוע .
צחקתי , הוא כל כך טיפש עם הוא חושב שהוא יצליח להתחמק מעונש ממרי .
"רוז , לכי לארוז את באה איתי לניו יורק " חייך אלי אדי . רצתי לאריק וחיבקתי אותו חזק . אחר כך רצתי בשיא המהירות לכיוון המגרדות ואז לחדרי , לקחתי את המזוודה הקטנה שלי מתחת למיטה, רצתי אל הארון ודחפתי אל המזוודה כמה בגדים חדשים ורצתי במהירות לקומה התחתונה . רצתי כל כך מהר עד שנתקלתי באדי , הוא חייך למראה ההתרגשות שלי .
"שנלך " שאל ואחז בידי . הנהנתי וצעדנו יחד אל עבר היציאה .
בדרך למכוניתו של אדי נתקלנו במרי שהעבידה כמה ילדים בגינה שלה . היא חיבקה אותי ובכתה. עם אדי לא היה מחכך בגרונו ולוקח אותי משם גם אני הייתי בוכה .
"חכי ותראי רוז , את תאהבי לגור בניו יורק " אמר אדי בחיוך שנייה לפני שנכנסנו למכוניתו הלבנה.