ומפיר נייט פרק 7

הגיע הערב,הערב בו התלמידים החדשים של כיתת הלילה מגיעים ואני צריכה לקבל את פניהם.
מחשבות רבות עדיין בראשי על השיחה עם דנה שאמרה שזירו מאוהב בי מכיתה א׳.
לא משנה,כנראה טעות אולי הוא סתם דואג לי.
״את פה?״ שאל זירו כרגיל באדישות.
התעוררתי ממחשובותי ״ כן״ חייכתי ונגשתי לשער הפניימה בה לפני חמש דקות הרחקנו את התלמידות הצווחניות שרוצות התייחסות מכיתת לילה.
שהגענו ראינו את התלמידים מהתמונות בבוקר ״היי היי היי״ אמרה בהתלהבות נערה בעלת עקבים גבוהים שחורים,גופיה לבנה ומכנס שחור בגזרה גבוהה עם כפתורי זהב ושרשרת זהב,זהיתי אותה כאבי ״קוניצ'ואה״ חייכתי אליה ״לבריאות״ השיבה באנגלית   עם מבטא בריטי שלא מתאים לנערות מישראל בדרך כלל.
״ קוניצ׳ואה זה שלום ביפנית״ צחקתי
״סליחה אני קצת מתקשה בשפות״ אמרה בקול ביישני וחמוד והסמיקה מבושה.
״ זה בסדר אני ילמד אותך כמה שיעורים ואת עוד תלמדי בשפה״ גיחכתי 
״תודה״ אמרה וקפצה עלי בחיבוק.
״ואתה בטח היבארי ״ נחשתי לפי הקעקוע על יד ימינו ״אכן,נעים להכיר״ ענה ביפנית שוטפת.
״אני יוביל אותכם למעונות ואז יעזור לך ללמוד״ פניתי לאביה שהחזיקה את ידי 
״תודה תודה תודה״ קפצה במקומה והיבארי גיחך ״בנות" מלמל ״היי לא יפה״ סננתי עליו,מאמינה פני נעלבת. 
״טוב בואו אחרי״ סמנתי להם ללכת אחרי למעונות.
שהגענו המעונות היו עוד ריקים כי כולם בכיתה עכשיו…קנמה ,לא תפסיקי לחשוב עליו הורתי לעצמי.
״הנה המדים והטבליות דם ״ חילקתי להם.
לאחר מכן הובלתי את היבארי לחדרו ואחר כך את אביה .
שהגענו עזרתי לה לפרוק וישר אחר כך התחלנו ללמוד.
לימדתי אותה כל מיני מילים ואותיות,הייתי חייבת להגיד שקלטה תוך שנייה.
לאחר שסיימנו התאמנו בשיחה
״תודה רבה יוקי שעזרת לי ,את האמת חשבתי שלא כלכך יאהבו אותי״ אמרה בעצב ״למה לא?את חמודה,חכמה,יפה ויש לך טעם מעולה בבגדים,במיוחד בעקבים ״ גיחכתי
״נכון עקבים הם אהבת חיי ״ צחקה צחוק חמוד
״נראלי שנהיה חברות טובות״ אמרתי והיא הביטה בי בחיוך ״באמת?יאיי״
מחבקת אותי חיבוק מוחץ.
״תגידי את לא צריכה לשמור על הכיתה עם מר רגזני?״ שאלה לפתע ״את מתכוונת לזירו ולא היום הוא שומר לבד בגלל שביצעתי לכם הדרכה״ אמרתי 
ושוב המחשבות על זירו חזרו.
לאחר שעה של דיבורים הבחנתי כי השעה מאוחרת ועוד מעט כיתת הלילה חוזרת.
״אני חייבת ללכת ״ אמרתי והבעה עתובה עלתה על פנייה ״ נפגש מחר,מבטיחה" חייכתי ויצאתי במהירות מהמעונות והולכת לכיוון האחוזה .
לפתע נתקלתי במישהו וכמעט נפלתי אך ידו החזיקה בי, מנעה ממני ליפול ארצה.
זה היה קנמה.
״קנמה?״ סיננתי בבישנות,סומק עיטר את פניי מהמחשבה עד כמה פנינו צמודים כרגע.

—נקודת מבט קנמה—
יופייה משגע אותי,שיערה הבלונדיני כסוף מעט ועינייה הסגולות נוצצות החודרות לנשמה והגוף?הגוף החטוב הגורם לי לנשוך את שפתי עד זוב דם כל פעם שאני מביט בה.
וריח דמה משגע אותי.
מתי הוכל לספר לה את האמת?