וירג'יניה – פרק 4

וירג'יניה יקרה,

סוף-סוף מצאתי לי אי של שקט בתוך אוקיאנוס המטלות, איזו שלווה מעניקה יבשה יציבה תחת רגלייך אחרי שבועות בים הסוער. הזדרזתי לנצל את הרגע כדי לכתוב לך שוב. Carpe diem quam minimum credula postero. אני יודע שזה נדוש, סלחי לי אבל אני מתרגש, אספר לך הכל אני מבטיח! שוב תוקפת אותי התחושה כשאני ניגש לכתוב לך. יש בי כל-כך הרבה דברים לומר ואני לא מצליח לאחוז את כולם בראשי, לעיתים אני שוכח לגמרי מה רציתי לומר. איזה מין מעשה שטן הוא זה. החיבור שלך! כן החיבור שלך, הוא היווה עבורי השראה אדירה! כן, אפרט יותר במכתב הבא.
הו וירג'יניה יקרה, דמיינתי אותנו, אותך ואותי, יושבים יחד, לבדינו בשעת לילה מאוחרת בדירתך, היא וודאי עמוסה בספרים. ראיתי אותך ממחיזה לי סצנות מתוך שקספיר(אכתוב לך עליו עוד במכתב הבא!), מצטטת לי ממילטון וג'ורג' אליוט, קופצת מכסאך, מנפנפת בידייך, אוחזת במקל מטאטא שבין-רגע הופך לשרביט ורגע לאחר מכן לחרב, ואני נותר יושב, מהופנט מהחיזיון, ממילותייך. מתובנותייך. איזה לילה נפלא זה היה! וכהשמש היתה עולה, הייתי עוצם את עיניי, נרדם שם על הספה הרכה וחולם על כל אותם עולמות שביקרתי איתך.

מקווה שבפעם הבאה שאכתוב לך, יהיו לי חדשות טובות לבשר.

שלך,
נשמה תועה.

נ.ב.
כשאמצא לכך זמן וכולי תקווה שאמצא בקרוב, אשב לקרוא דברים נוספים שכתבת.