וירג’יניה – פרק 3
"נראה שאתה זקוק לעזרה, ואני זקוק למשקה אז חשבתי שנפתור את הבעיות האחד של השני."
הרמתי את המבט מכוס המשקה שהיתה מונחת לפני. לידי התיישב גבר לא צעיר, אולי בן 35, אולי בן 40 שנראה טוב לגילו. פנים נאות, לסת רחבה.
"גדי," אמר בקול בטוח.
"סליחה?"
"גדי. קוראים לי גדי."
"שלום גדי," עניתי בהיסוס "תשמע אני … אני מתנצל… אני הטרוסקסואל…"
"לא אמרת לי איך קוראים לך," המשיך גדי מתעלם מהתגובה שלי.
"פלג."
"פלג, אתה תמיד מתחיל שיחות בהתנצלות על המיניות שלך?"
"מה?! לא, פשוט הנחתי ש… אתה יודע… חשבתי שאתה…"
"חשבת שאני מה?" הוא שאל. קולו היה רגוע.
"עזוב. פאדיחה שלי," מלמלתי מנסה לחשוב איך אני יוצא מזה.
"אני אתן לך להזמין אותי למשקה."
גדי סימן לברמנית לגשת אליהם.
"תן לי להזמין אותך למשקה," חייכתי.
אני שונא שחצנים ושונא את חברתם, ומשהו ברושם הראשוני בו שידר שחצנות, אבל היה בו גם משהו נעים, איזו כנות וכוונה טובה, לא הרגשתי צביעות בקול שלו, כאילו הוא באמת מחפש קירבה ולא ניצול.
הברמנית הגיעה ושאלה את גדי מה הוא רוצה לשתות.
"ויסקי," חייך אל הברמנית
"להזמין לך גם משהו?" פנה אלי.
"לא, תודה. אני עוד נאבק עם הכוס השניה."
"צפיתי בך שם מהצד, נראה לי מאז שהגעת, כמה זה?! חצי שעה בערך…" התחיל גדי, וכשקלט את המבט המופתע על פניי, מיהר להסביר "אני יודע שזה נשמע משונה, אבל אני פשוט טיפוס משועמם רב הזמן. זו לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה," צחק מההודאה שלו. ההסבר שלו לא באמת הניח את הדעת, אבל חייכתי ונתתי לו להמשיך.
"בכל אופן, אחרי חצי שעה החלטתי שאתה… שניה אחת," הברמנית חזרה עם המשקה של גדי, הוא הודה לה, ואז הרים את כוסו באויר. "לכבוד מה נשתה?"
"לא יודע…בריאות?!"
"לא, לא! בריאות זה נדוש, בוא נשתה ליופי ומזל?!"
הנהנתי בהסכמה והרמתי את הכוס שלי.
"ליופי וגורל!" אמר גדי.
"ליופי ו…מזל." עניתי.
גדי לקח לגימה ארוכה מהכוס שלו והניח אותה על הבר.
"היינו צריכים לשתות גם לחברות," מלמל לעצמו.
"בכוס הבאה נשתה גם לחברות," פנה אלי "אז איפה הייתי?! אה, כן…"
היה בגדי משהו שלא ניתן לעצור, אולי אתם מכירים טיפוסים כאלה, אבל אני מרגיש שאני מחוייב מתוקף תפקידי כמְסַפר לתת לכם תיאור קצר של האיש שישב מולי. בדרך כלל מְסַפְּרִים מוצאים דרך אלגנטית יותר לעשות את זה. צריך לתאר את הדמות בשלב מוקדם יחסית, כדי שלאדם המקשיב תהיה תמונה מסויימת בראשו, ומנגד לא לפגוע מדי ברצף העלילה ובמתח, ועם גדי הרגשתי שהתזמון לא פשוט. אני רק מסבך עכשיו יותר. בכל אופן כפי שכבר ציינתי גדי היה גבר בשנות השלושים המאוחרות, פניו נאות. הוא לא היה מנופח משרירים ובכל זאת היה חטוב, בין אם מדובר בגנים מוצלחים או בין אם מדובר בהקפדה על משטר תזונה וכושר, למרות שהאפשרות השניה תהיה מפתיעה יותר, כיוון שהתנהלותו שידרה חוסר מאמץ. אם הייתי צריך לבחור שחקן קולנוע לגלם את דמותו, אני חושב שהייתי בוחר במייקל קיטון. לא סקסי מדי, לא יפיוף, אבל משדר כריזמה וחביבות. הוא לא היה מרושל (בניגוד אלי), והתנועע בתנועות מהירות ורחבות (בניגוד אלי), תהיתי האם יש בינינו משהו משותף פרט לגיל.
"אז איפה הייתי?! אה, כן…אז אחרי חצי שעה הגעתי למסקנה שאתה נראה בחור מעניין, הסקרנות גברה והחלטתי לגשת ולדבר איתך." הוא עצר ולקח עוד לגימה קצרה.
"אני הרבה פחות מעניין מאיך שאני נראה," עניתי לו והתבוננתי סביבי, כאילו לחפש איזו מראה שתשקף את הדמות הנוכחית שלי, לוודא ששום דבר בי לא השתנה, או אולי בתקווה שמשהו דווקא כן.
"בסדר," חייך גדי לעצמו "בקרוב נגלה." ורוקן את שארית תכולת הכוס.
מחמאה. רובכם בוודאי מכירים את המשפט "אדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו". אני חושב שאפשר ללמוד על אדם באופן שבו הוא מגיב למחמאה. ברור שזה היה מקלקל את כל המצלול של המשפט החז"לי, אבל יש משהו במחמאה, וגם בעלבון, שגורמים לאדם לחשוף טפח מאישיותו האמיתית. ישנם את אלה שמחמאה עבורם היא רוח גבית, דלק לסיפורי ושירי הלל עצמיים, אנשים אלה מחפשים את ההערצה של הסובבים אותם, ולרוב יש בהם משהו מהשחצנות או צורך מוגזם בכבוד. לעלבון פעמים רבות יגיבו בצורה מוגזמת, לרוב בעלבון חוזר כפול ומכופל.
יש את אלה שיחפשו תמיד את הצללים לחסות בהם. אנשים אלה, כשתתנו להם מחמאה, יקטינו אותה או ימהרו לבטל אותה לחלוטין, כאילו משקל המחמאה הוא עומס על כתפיהם. המחמאה מייצרת עבורם רף ציפיות ואיתו את החשש שהם עלולים לאכזב, אבל בליבם הם יתענגו על המחמאה, אולי ירגישו לפעמים שהם ראויים לה ואפילו יותר. אם יחשבו שהמחמאה אמיתית, תוכלו לצפות בהם מסתובבים עוד דקות ארוכות אחרי שניתנה, חיוך נסוך על פניהם ומצב רוחם ישתפר לאין שיעור, אז תדעו שהם חוגגים את המחשבה שמישהו ראה אותם כפי שהיו רוצים שיראו אותם.
ויש את הקוצה השלישית, אלה שיחייכו ויגידו בפשטות "תודה!" וזו לטעמי המידה הנכונה לקבל מחמאה, גם אם אני עצמי לא משתייך לקבוצה הזו.
תגובות (3)
*האחד* של השני.” – אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שה ה' מיותרת פה
*“אני אתן לך להזמין אותי למשקה,” סימן גדי לברמנית בידו.- לא יודעת למה, זה נשמע לי כאילו גדי מדבר אל הברמנית ולא לפלג. אולי 'אמר גדי וסימן לברמנית בידו'
(הכתיבה שלך היא שלך ואני מכבדת את זה, פשוט זה הציק לי מעט.)
גדי באמת נשמע כמו אדם נחמד, למרות שגם נראה שיש לו ביטחון עצמי גבוה והוא קצת משונה (כי זה או זה או קריפי, לצפות באנשים במשך חצי שעה)
“אני הרבה פחות מעניין מאיך שאני נראה,” זה תמיד נשמע כמו המשפט הזה ששואלים לפעמים בראיונות "ספר לי קצת על עצמך" פתאום זה מרגיש שתכלס אין מה לספר. חוץ משם ואיפה אתה גר המוח נהיה ריק ונשארת רק ההמתנה הזאת שהם ישאלו עוד משהו כדי שתוכל לקבל כיוון למידע שהם רוצים לדעת.
אני לא מאמינה במשפט הזה כי אני חושבת שבכל מישהו יש משהו מעניין, למרות שרוב הזמן אני עצמי מרגישה מאוד בנאלית ושגרתית.
בעיניי זה כמעט תמיד נורא מביך לקבל מחמאות. כאילו, אני מרגישה שאני יכולה להתייחס למחמאה כדבר אמיתי רק אם השקעתי ממש בדבר מסוים עד לרמה שגם אני אוהבת אותו. בכללי זה כמעט תמיד יהיה על משהו חומרי, משהו שיצרתי, ופחות עליי. זה עדיף ככה, כי אני חושבת שלרוב כשמישהו נותן מחמאה על חזות זה או נטו מנימוסים (כך שיכול להיות שהוא חושב אחרת) או שטחי מידי. מעטים האנשים שבאמת יחמיאו כי הם חושבים שאתה נראה טוב וצריך לדעת את זה בלי לחשוב על משהו מיני או יצרי. לדעתי לפחות, או שפשוט עדיין לא פגשתי את האנשים הנכונים.
הפרק הזה הרגיש מעט שונה מהשאר, אבל בכל זאת אהבתי אותו, במיוחד את התיאור מפגש בין גדי לפלג. הייתי רוצה קצת מהאומץ של גדי לגשת ולדבר עם אנשים זרים.
ספיר. תודה על הכל.
הערות ותובנות.
לגבי ההערה השניה שיניתי למשהו דומה למה שהצעת. לגבי הראשון, אני פחות מעוניין בצורה התיקנית שיש לומר משהו כל עוד זה נשמע כמו משהו שמישהו יגיד, אז לא זה הרגיש (נשמע) סביר, אבל אם זה צורם מדי, אני אשנה.
לגבי עניין המחמאה, חשבתי על מה שכתבת. אני התכוונתי למחמאה על תכונה לאו דווקא חיצונית, כמו מישהו שאומר לך "את ממש חכמה." זה מחמיא לדעת שהוא חושב ככה עלייך, השאלה היא איך תגיבי? האם זה יביך אותך, יגרום לך לאי-נוחות וכדו? האם מיד תחשבי על איזו דוגמה נגדית שבה תוכלי להראות לו שאת לא כזאת חכמה?
מאוד תלוי בנושא שעליו אנחנו מדברים, אני והפלוני לצורך העניין. אני חושבת שהייתי אומרת לו משהו כמו "תלוי לגבי מה" אבל כן, סביר להניח שזה יביך אותי, ועוד יותר שאני בכלל לא אדע מה להגיד.