וירג'יניה – פרק 2 (18+)
וירג'יניה יקרה,
קראתי את הדברים שכתבת. אני יודע שהם לא היו מיועדים לי במקור, אבל מהיכרותי אותך, אני סבור שהדבר לא מטריד אותך, אדרבא, אולי מחמיא באופן מסוים. אני מתבייש לכתוב שהייתה בי מידה של ספקנות, אולי אפילו זלזול קל כשניגשתי לקרוא את החיבור, אך ככל שהתקדמתי מצאתי את עצמי נשאב לתוך המילים שכתבת. ניכר שכתבת את הדברים מ"דם ליבך" כפי שאת וחברייך אוהבים לומר.
הרגשתי את הלהט שבכתיבתך, הרגשתי איך המילים זורמות תחת ידך כמו דם לוהט בעורקים ופעימות הלב מכתיבות את קצב המשפטים. בתחילה חשבתי שאני חש את קצב פעימות ליבך, אבל אז הבנתי שמדובר בליבי. הקריאה ליבתה אש שהייתה בו, אש שחשבתי שכבר מזמן כבתה. הניצוץ הרדום שהיה בי הפך, הודות לך, לשלהבת חמימה. ראשי הסתחרר מסכר מחשבות שנפרץ בו, ומצאתי את עצמי אוסף מהר ככל יכולתי את המחשבות שנשטפו עם הזרם המתרגש, כדי שאוכל לרשום לך אותן, כדי שדבר לא יאבד, כדי שאף מחשבה לא תשקע למצולות. אני חושש שכשלתי במשימה הזו. לו רק היית באותו רגע סמוכה.
וירג'יניה, אני מתנצל אך אינני יכול להמשיך כרגע את כתיבת המכתב, "ציר הדלת חורק", עיסוקיי היומיום לא מרפים לעולם, וחובת הפרנסה עדיין מוטלת עלי, אך אני מבטיח לחזור ולהשלים אותו.
ברגשי חיבה עזים,
נשמה תועה.
תגובות (2)
הייתי בהפסקת קריאה לאחרונה ופתאום אני מגלה שאתה כותב סיפור- מודה שהייתי מעט מופתעת. לטובה, כי זה חדש מצידך (נראלי, או שפספסתי משהו בעבר).
בכל מקרה, אמרתי לעצמי שאשב לקרוא כשיהיה לי זמן כדי שאוכל גם להגיב במידת הצורך ולתת לזה את מלוא תשומת ליבי.
אהבתי את המכתב הקצר הזה יותר מאת הפרק הקודם, ולא בגלל האורך חלילה, אני חושבת שזה פשוט בגלל הפילוסופיות.
פה יכולתי להרגיש יותר את האיש ומשהו בי יצא אליו, והיה יותר קל להקשיב למילים. למרות השפה הגבוהה, איכשהו זה עדיין הרגיש שהוא "חלק מהעם", לעומת החלק הקודם, שהיה טוב גם הוא, אין ספק, אך הרגשתי שדברים מסוימים נבלעים מעט תחת שכבות של תהיות.
אולי זה ככה רק בראייה שלי. מי יודע.
הכתיבה שלך מקסימה וזה היה פשוט מהנה לקרוא את הקטע הזה. זה העלה בי חיוך ודופק ואפילו התרגשות- בשביל עצמי וגם בשבילו, כי אפשר להרגיש מהמילים שלו שהוא קצת "קם לתחייה".
ספיר, טב לראות אותך כאן שוב ותמיד נעים לקרוא את התגובות שלך.
קודם כל תודה על המחמאות ותודה על מלוא תשומת הלב. התלבטתי האם להגיב לכל התגובות במקום אחד או לכל אחד בנפרד, בסוף החלטתי להגיב בנפרד, כיוון שהתגובות שלך היו מפורטות ורציתי לפרט בחזרה.
זה נשמע לי בסדר שכל אחד מוצא משהו אחר שהוא אוהב, בכל אופן אני מרגיש צורך לשכתב חלק מהדברים (החלק הראשון נכתב למטרה קצת שונה, ואז רק הגיע הרעיון המלא) ולהוסיף משפטים שפספסתי. אני מניח שזה היה מעצבן את הקוראים, אם היו הרבה כאלה, אבל אני חושב שאני אצטרך בעיקר להתנצל בפנייך ועוד קורא מזדמן (ואני משוכנע שאת תסלחי לי) – אז זה שווה לי.
כן, זו פעם ראשונה שאני כותב סיפור. עד היום לא היה לי רעיון לסיפור ארוך. עכשיו אני צריך למצוא סבלנות, התמדה ובעיקר זמן. מקווה שיצליח לי.
שוב תודה!
התגובות האלה באמת עוזרות לגייס את האנרגיה להמשך הכתיבה.